בית המשפט קבע כי במקום להכיר בטוב ולקבל את ההטבות המשמעותיות במסגרת הפרויקט, עסוקה בעלת הדירה בהעלאת טענות ודרישות לא מבוססות תוך גרימת נזקים כבדים לשכניה.
המפקחת על המקרקעין בתל-אביב הורתה בשנה שעברה לבעלת דירה בבניין ישן בקרית אונו לחתום על הסכם תמ"א 38 בניגוד לרצונה. ערעור שהגישה בבית המשפט המחוזי בעיר נדחה לאחרונה והשופטת לימור ביבי נתנה אור ירוק לפרויקט. בפסק הדין נקבע כי במקום להכיר בטוב שטמון בדירה חדשה ומשודרגת המוגנת מפני רעידות אדמה, עסוקה המערערת בהעלאת תלונות ודרישות לא מבוססות, ומעכבת את המיזם תוך גרימת נזקים לשכנים שחיים כבר שנתיים באתר בנייה.
ב-2018 ניתן היתר ליזמית הבנייה "אשדר" לבצע פרויקט חיזוק מסוג הריסה ובנייה מחדש (תמ"א 38/2) בארבעה בניינים ישנים ברחוב מונטיפיורי. בעלי הדירות בשלושה בניינים חתמו עמה על הסכם ללא היסוס אך בבניין הרביעי נתקלו בעלי הדירות בהתנגדות של דיירת אחת ויחידה.
בשנה שעברה קיבלה המפקחת תביעה שהגישו נגדה לאחר שקבעה כי אין עילה מבוססת לסרבנות. לפיכך היא הורתה לדיירת לחתום על ההסכם והסמיכה את עורך הדין של יתר הדיירים לחתום עליו בשמה אם לא תעשה כן.
אלא שהדיירת לא קיבלה את רוע הגזרה וערערה על פסק הדין. הטענה המרכזית שלה הייתה כי יש חוסר איזון בולט בין זכויות הבנייה שמקבלת היזמית לבין התמורה המזערית והמגוחכת שמקבלים הדיירים.
הדיירת התייחסה בעיקר לכך שברוב הדירות תוספת השטח מסתכמת ב-4 מ"ר בלבד בעוד שלשיטתה אפשר היה להוסיף לפחות 25 מ"ר. עוד היא טענה לאפליה בין בעלי הדירות בבניין שלה לבין בעלי דירות בבניינים האחרים, שזכו בהגדלה של 10 מ"ר.
השכנים, שכמהים לקבל אור ירוק לפרויקט, טענו בין היתר כי המערערת מעלה טיעוני סרק. לטענתם, היא כלל לא הוכיחה שמבחינה תכנונית אפשר היה לקבל תוספות גדולות יותר מהמוסכם. עוד נטען כי ההבדל בין תוספות השטח נעוץ בשוני בגדלי הדירות וממילא מבחינת אחוז התוספת המערערת דווקא זכתה להטבה.
הארץ המובטחת
השופטת לימור ביבי הזכירה שהתכלית הבסיסית והחשובה ביותר של תמ"א 38 היא למנוע אסון ונזק במקרה של רעידת אדמה. זו הסיבה שבגינה המחוקק מתמרץ את בעלי הדירות, שבמקרה של תמ"א 38/2, מקבלים בניין חדש, דירה חדישה ומורחבת וממ"ד ללא השתתפות במימון או חבות במס. "ברי כי מדובר בהטבות משמעותיות אשר יש להכיר בהן ולהוקיר אותן", כתבה.
השופטת הבהירה כי זה לא אומר שאסור להתנגד כשיש לכך סיבה אלא שבמקרה שלפנינו "תחת להכיר בטוב, עסוקה המערערת בהעלאת טענות ודרישות אשר אינן מבוססות", כתבה. לדברי השופטת המערערת גורמת כיום לנזקים אדירים, במיוחד לשכנים שמזה שנתיים חיים באתר בנייה וצופים בבניינים האחרים נהרסים ונבנים ואילו הם לא מגיעים "אל הארץ המובטחת".
לגופו של עניין, השופטת קבעה כי המערערת לא הציגה בדל ראיה לחוסר איזון בין התמורה ליזמית לבין זו שמקבלים הדיירים, שכן לא הוכיחה שיש היתכנות לפרויקט עם תוספות גדולות יותר.
גם הטענה לאפליה בין בעלי הדירות נדחתה. "אפליה היא נקיטת יחס שונה אל שווים", כתבה. אלא שבעלי הדירות בבניין של המערערת ובעלי הדירות בבניינים האחרים אינם שווים בשל הבדלים בגדלי הדירות.
לפיכך, השופטת דחתה את הערעור. המערערת תצטרך לחתום עם ההסכם ותשלם לשכניה הוצאות משפט של 5,000 שקל שיצטרפו ל-6,050 שקל בהם חויבה בהליך מול המפקחת.
- ב"כ המערערת: דורון ברקוביץ,עו״ד תמ״א 38
- ב"כ המשיבים: עו"ד דן הלפרט
עו"ד שמעון חזן
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין