ידיעה בלעדית של פסקדין שפורסמה גם ב
לפסק הדין בעניין בן שמעון נ' מדינת ישראל
חשב במשרד התיירות, שטען כי פוטר לאחר שעבר מסכת התעללויות, רק משום שהתלונן על שחיתות, תבע מהמדינה פיצוי של 500 אלף שקל. ביה"ד האזורי פסק לו 150 אלף שקל, והוא הגיש על כך ערעור. מנגד, גם המדינה ערערה, בטענה שהעובד פוטר עקב התנהגותו הקלוקלת וללא קשר לתלונתו. מה נפסק?
בשנת 2000 הגיש סגן החשב הבכיר במשרד התיירות תלונה למבקר המדינה, בה נטען לפעולות כספיות חריגות במספר פרויקטים של המשרד. לאחר בדיקה קבע המבקר, כי לא נמצאו חריגות בפעילות המשרד.
אלא שלטענת העובד, בסמוך לתלונתו, החלו הממונים להתנכל לו, ובין היתר שללו את סמכויותיו והעבירו אותו מתפקיד לתפקיד. במקביל, טענו הממונים כי העובד פרסם עליהם מידע מכפיש, ונערך נגדו הליך משמעתי, שהסתיים בהודאתו ובענישתו. אך עם זאת, בית הדין הורה להשיבו לעבודה ולהחזיר לו את מלוא זכויותיו וסמכויותיו.
לטענת העובד, הוא הועבר למשרה במשרד התשתיות, שם המשיכו להתעלל בו ולמדר אותו, כך שמצא עצמו חסר תעסוקה, עד שלבסוף פוטר, כאשר את מכתב הפיטורים שלו ראה לראשונה כשהוא מפורסם באתר האינטרנט של המשרד.
בעקבות זאת, פתח העובד בהליכים משפטיים נגד המדינה, במסגרתם ביקש בין היתר פיצוי של 500 אלף שקל, בגין ההתנכלות הקשה שעבר רק משום שפעל לחשיפת שחיתויות. בית הדין האזורי קיבל את התביעה בחלקה, והמדינה חויבה לשלם לעובד 150 אלף שקל. על כך הגישו המדינה והעובד ערעורים הדדיים לבית הדין הארצי לעבודה.
בעוד שהעובד טען, כי גובה הפיצוי אינו הולם את מסכת הייסורים שעבר לאורך שנים, טענה המדינה כי הצעדים שנקטה כלפיו, נבעו מההתנהגות הקלוקלת, בהיותו 'איש ריב ומדון'.
תמונה עגומה
השופטת ורדה וירט-ליבנה קיבלה חלקית את הערעור של העובד ודחתה את ערעור המדינה.
נפסק, כי חוק ההגנה על עובדים שחושפים שחיתויות, נועד להעניק לאותם עובדים גיבוי חברתי ומשפטי. הגנה זו, כך נקבע, היא חשובה מכיוון שלעיתים קרובות, חשיפת מעשה שחיתות מובילה לעוינות כלפי העובד, שנתפס כ'בוגד' ו'מלשין'.
במקרה זה, קבעה השופטת, כי התנהלות המדינה כלפי העובד לוותה במסכת פגיעות מתמשכת, שהחלה בסמוך לתלונותיו.
"השתלשלות העניינים... מעלה תמונה עגומה של יחסי עבודה קשים" כתבה השופטת והוסיפה, כי אמנם גם העובד תרם להסלמת היחסים, אך אין חולק, כי מה שהחל את ההידרדרות היא התלונה שהגיש, שבסמוך לאחריה סומן כ'אישיות בלתי רצויה'.
פיטורי העובד, כך נפסק, לא נבעו משיקולים עניינים או בשל כשלים בתפקודו, כטענת המדינה, אלא נבעו מכעס ובמטרה להענישו על הגשת התלונה, ואין כל רלוונטיות לכך שבסופו של יום היא לא אוששה, כל עוד הוגשה בתום לב, שכן ה'חושף' אינו צריך לחשוש כי אם תלונתו תתגלה כבלתי מוצדקת בסופו של דבר, יהיו הממונים עליו רשאים לפגוע בעבודתו.
משהוכח כי מדובר במקרה חמור של התנכלות, נקבע כי על המדינה להוסיף לפיצוי שנפסק לו עוד 100 אלף שקל, כך שסך כל הפיצוי יעמוד על 250 אלף שקל, וזאת בהתחשב מחד בהתנהלות החמורה של המדינה, בצורך בהרתעת מעסיקים מפני התנהגות כזו, ומאידך בהתחשב בכך שגם בהתנהלות העובד היה טעם לפגם.
כמו כן, חויבה המדינה לשלם 20 אלף שקל עבור שכר טרחת עו"ד.
עו"ד יובל ווילדורף, העוסק בתחום משפט העבודה, מציין כי " חשיבותו של פסק הדין מתבטאת בכך, שהוא מקנה לעובדים בטחון ומאפשר להם לחשוף שחיתויות מבלי לחשוש שמשרתם תיפגע. כמו כן, יש חשיבות נוספת להבהרה, כי אין רלוונטיות לצדקת התלונה כל עוד הוגשה בתום לב, על מנת שהעובד יהיה זכאי לסעד במקרה של התנכלות".
לפסק הדין בעניין בן שמעון נ' מדינת ישראל
למדור: דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.