כיממה לאחר שהיולדת השתחררה מסורוקה בנה הובהל שוב לבית החולים עם צניחת סוכר חריפה כתוצאה מצום ממושך ונותר 100% נכה. השופטת קבעה שגם ההורים אחראים
בית המשפט המחוזי בלוד קיבל חלקית תביעת רשלנות רפואית של הורים ובנם נגד שירותי בריאות כללית, בעלת בית החולים סורוקה. ההורים טענו כי רשלנות בהדרכת האם לאחר הלידה בכל הנוגע להנקתו והזנתו הובילה לכך שבנם סובל מנזק מוחי. מנגד, הנתבעת טענה שהנזק נגרם בזמן שהתינוק היה בבית התובעים ובאחריותם, משום שלא האכילו אותו 12 שעות. סגנית הנשיאה בלהה טולקובסקי קבעה כי שני הצדדים התרשלו.
התובע נולד ב-2009 בבית החולים סורוקה בלידה תקינה. ההורים הטריים שהייתה זו לידה ראשונה עבורם שוחררו לביתם לאחר 36 שעות עם המלצה להנקה בלבד.
כעבור כ-30 שעות מהשחרור הם חזרו למיון כשהתינוק סובל מהיפוגליקמיה (צניחת סוכר) חריפה שגרמה לנזק מוחי נרחב כתוצאה מצום ממושך.
בתביעה שהגישו ב-2016 טענו התובעים כי ב-13 השעות הראשונות לאחר הלידה התינוק לא הוזן כלל, וכי לא ניתנה לאם הדרכה נאותה בנוגע להזנתו. לדבריהם, האם והתינוק שוחררו לביתם בניגוד להנחיות לפני שחלפו 48 שעות מהלידה מבלי שעקרונות ההנקה וצרכי התזונה של התינוק הוטמעו כנדרש וללא שהומלץ על תגבור הזנת התינוק באמצעות תוספת מזון לתינוקות (תמ"ל). לטענתם, לא נלקח בחשבון שהאם חסרת ניסיון בהנקה, והדבר הוביל לכך שההורים לא ידעו להזין את התינוק כראוי לאחר השחרור.
מומחה ברפואת ילדים ונאונטולוגיה מטעם התובעים ציין בחוות דעתו כי תינוק חייב לאכול כל 6-4 שעות. לדבריו, בסבירות גבוהה ניתן היה למנוע את הפגיעה אילו האם הייתה מודרכת כיצד להבטיח את הזנת התינוק בהתאם לחוזרי משרד הבריאות.
הנתבעת טענה מנגד כי האם והתינוק טופלו על-פי הפרקטיקה המקובלת והאם קיבלה הדרכה נאותה בנושא הנקה וטיפול בתינוק. במהלך האשפוז לא היו סימנים להיפוגליקמיה, והתינוק שוחרר במצב טוב לאחר בדיקה רפואית תקינה ולאחר שהאם מסרה שהיא מניקה – כך שלא נדרשה המלצה לתוספת תמ"ל. בכל מקרה, נטען, האם הייתה מודעת לאפשרות של השלמת התזונה בתמ"ל כפי שנעשה במהלך האשפוז.
לשיטת הנתבעת, הגורם לנזק הוא צום של למעלה מ-12 שעות שבהן ההורים לא הזינו את התינוק לאחר השחרור לביתם, בהיותו נתון לטיפולם והשגחתם. לכן, האחריות מוטלת על התובעים שגילו אדישות למצבו של התינוק שלא אכל משך שעות מרובות ולא יזמו פניה לסובבים אותם או לגורם מקצועי.
מומחית מטעם הנתבעת ציינה כי במשך כל תקופת האשפוז לא היו סימנים קליניים המעידים שהתינוק סבל באשפוז מרמת סוכר נמוכה ובכל מקרה, היפוגליקמיה א-סימפטומטית לא גורמת נזק מוחי.
לא הגיוני
מומחית מטעם הנתבעת והאחות הראשית בבית החולים אישרו שתיהן שלא הגיוני ולא תקין שהתינוק לא אכל במשך 13 שעות לאחר הלידה. השופטת התרשמה אומנם שזה לא מה שגרם לנזק, אך הצום הממושך תרם לכך שהאם לא הפנימה את צרכיו התזונתיים של התינוק ואת ההתנהלות הנדרשת בנוגע להנקתו.
בנוסף, שחרור האם והתינוק ללא הסבר בדבר האפשרות לתת תוספת תמ"ל כשההנקה אינה מספקת – לא היה סביר נוכח העובדה שבאשפוז התינוק נדרש לתמ"ל.
עם זאת, קבעה השופטת שאי הזנת התינוק משך כ-12 שעות בעת שהיה במשמורתם ובאחריותם של ההורים נבעה משיקול דעת לקוי והתנהלות חריגה שעולה כדי תרומת רשלנות משמעותית. משכך נקבע כי כל אחד מהצדדים יישא ב-50% מהנזק שהועמד על 8,660,325 שקלים.
היא ציינה כי האם קיבלה באשפוז הדרכה בנוגע להנקה, טיפלה בתינוק בהדרכת האחיות וראתה שכאשר לא היה רגוע ניתנה לו תוספת תמ"ל. לכן, כשהתינוק לא היה רגוע כל הלילה בבית ההורים, מצופה היה שיידלקו אצלם נורות אזהרה.
בהפחתת תגמולי ביטוח לאומי, "כללית" תשלם לתובעים פיצוי של 3,287,811, שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% והוצאות משפט.
- ב"כ התובעים: עו"ד ד"ר ש' פויירינג, עו"ד נ' הלוי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד י' אבימור, עו"ד ה' אדרי
עו"ד רן שקד
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין