ביהמ"ש המחוזי נחלץ לעזרתו של אדם שרכש ב-1961 דירה בירושלים, לאחר שבמשך שנים בעלת הנכס סירבה לרשום את הזכויות על שמו.
בית המשפט המחוזי בירושלים הורה לאחרונה לאכוף חוזה מכר משנת 1961 וחייב את המוכרת – חברת "שומרי אמונים" – לרשום סוף סוף את הזכויות בדירה על שם הרוכש בטאבו. השופטת חנה מרים לומפ דחתה את הטענה לפיה הסכם המכר אינו אמיתי, לאחר שנמצאו מסמכים שגיבו את גרסת הרוכש.
"שומרי אמונים" היא בעלים של מתחם מגורים הקרוי על שמה בירושלים.
על פי המתואר בפסק הדין, ב-1961 התובע רכש ממנה זכויות חכירה למשך 278 שנים באחת הדירות שבמתחם. במשך כ-42 שנים הוא גר בדירה עד שמכר אותה בינואר 2003.
אלא שמאז, "שומרי אמונים" מנסה לטרפד את העברת הזכויות לרוכשים החדשים בטענה שהמוכר – התובע בהליך הנוכחי – לא היה רשאי לבצע בה עסקאות ללא ידיעתה שכן היא עדיין שלה.
בחלוף השנים היא "גררה" את המוכר והרוכשים להליכים משפטיים שונים, אך כשלה בכך, ולפני שלוש שנים וחצי ניתן פסק דין מוסכם במסגרתו חויבה שומרי אמונים להעביר את הזכויות בדירה על שם המוכר (כדי שיוכל להעביר את הזכויות לרוכשים). למרות זאת, החברה המשיכה בשלה והזכויות לא הועברו.
ביוני 2016 המוכר, שכבר מאס בהתנהלותה, פנה בלית ברירה לבית המשפט בבקשה לאכוף את הסכם המכר הנושן מולו ולחייב את שומרי אמונים לפעול בהתאם לפסק הדין.
למעשה, המוכר ביקש שהחברה תשנה את רישום הזכויות בדירה תחילה על שמו ולאחר מכן על שמם של הרוכשים, כדי שסוף סוף יוכלו להשלים את עסקת המכר.
לטענתו, הוא שילם את מלוא התמורה עבור הדירה ולכן אין סיבה אמיתית למנוע ממנו למכור אותה. המוכר צירף לתביעתו את הסכם המכר מ-1961, אישורי משכנתה ועוד.
מנגד, שומרי אמונים טענה שהיא בעלת הדירה והזכות היחידה שניתנה לתובע הייתה של "בר רשות" – כך שהוא לא היה רשאי לבצע בה עסקאות מאחורי גבה.
מעבר לכך היא סברה שהתובע לא ביסס את תביעתו מבחינה ראייתית. לטענתה, הסכם המכר שהציג הוא העתק מצולם שלא אושר כ"נאמן למקור" כך שמדובר בזיוף. בנוסף, הוא לא צירף אסמכתאות לכך ששילם את מלוא התמורה.
סימני שאלה רבים
"בעל דין המטיח בצד שכנגד טענות חמורות, כגון זיוף, הנושאות גוון מעין פלילי, אין לטעון בעלמא כפי שעשתה הנתבעת" העירה השופטת לומפ בפתח דבריה. השופטת העירה כי הנתבעת נמנעה מלזמן עדים רלוונטים ומלהציג מסמכים שהיו יכולים לגבות את טענותיה, כך שהדבר נזקף לחובתה ומחליש את גרסתה.
השופטת אף הפנתה להליכים שהנתבעת קיימה בעבר נגד התובע והרוכשים החדשים, שבמסגרתם היא הודתה בקיומו של הסכם המכר מ-1961 כך שגרסתה ההפוכה כעת העלתה "תהיות, תמיהות וסימני שאלה רבים".
לעומת זאת, העדות שמסר התובע בפני השופטת הותירה בה את הרושם שמדובר באדם אמין, שהציג גרסה עקבית שיש לקבל במלואה.
השופטת ציינה כי מעבר להסכם המכר התובע צירף לתביעתו מסמכים נוספים שחיזקו את אמיתות דבריו, כמו אישור דיווח על העסקה לרשויות, אישור לסילוק משכנתה ועוד.
בסופו של דבר נקבע כי התובע הוכיח שהוא אכן רכש את הדירה, והשופטת לומפ הורתה לנתבעת לרשום אותו כבעל הזכויות בדירה תוך 60 ימים. בנוסף, הנתבעת תשלם לו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 35 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עורך דין מקרקעין אהרון ריבלין
- ב"כ הנתבעת: עורכי הדין אביעד שוב וטל גליקסמן
עו"ד רן מוזס
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין