חייל שסבל מגמגום התאבד בבסיסו יום אחרי שאמר לחבריו שהוא מתכנן לעשות זאת. אף שבית המשפט הגיע למסקנה שסיבת המוות לא קשורה לשירות, נקבע שיש להכיר בהורים השכולים
בית משפט השלום בראשון לציון קיבל לאחרונה ערעור של הורים לחייל שהתאבד ב-2016 על החלטת קצין התגמולים לדחות את תביעתם להכרה. החייל שם קץ לחייו בבסיסו יום אחרי שאמר לחבריו כי בכוונתו להתאבד. בפסק הדין נקבע שהמפקד פעל כראוי לאחר שדווח לו על מצוקת החייל, אך הצבא כשל בכך שלא הועבר לחיילים ״נוהל ערבות הדדית״ שחייב אותם לדווח למפקד או לקב״ן באופן מיידי.
בינואר 2016 נמצא החייל ללא רוח חיים לאחר ששם קץ לחייו בירייה מנשקו האישי בחדרו. הוריו הגישו תביעה להכרה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה אך קצין התגמולים דחה את פנייתם לאחר שקבע כי אין קשר סיבתי בין ההתאבדות לבין תנאי שירותו הצבאי של בנם.
החייל סבל מבעיית גמגום עוד מילדותו והתמודד עם לחצים חברתיים עקב כך. בתחילת שירותו הצבאי ב-2013 לגלגו עליו כתוצאה מבעיה זו אך מפקדו הישיר טיפל בעניין ומקרי ההצקה לא חזרו על עצמם.
יום לפני התאבדותו נסע החייל עם חבריו ליחידה למפגש חברתי באחד המושבים בצפון. החברים והמנוח שתו אלכוהול וכבר בתחילת הארוחה הוא הודיע שבתוך שבוע ״יהיה במקום טוב יותר״. בהמשך הערב הוא הבהיר שכוונתו הייתה להתאבדות תוך הסבר שבגן עדן לא יגמגם.
החברים החליטו לבחון את מצבו בבוקר שלמחרת ולדווח למפקד לאחר שיחזירו אותו לביתו להשגחת ההורים. למחרת, על אף שתכננו לערוך טיול בצפון, הם נשארו בבית החבר במושב. אחד החברים החזיר את החייל לבית הוריו בסביבות השעה 17:00. כחצי שעה לאחר מכן התקשר החבר למפקד וסיפר לו על דברי המנוח תוך הבהרה שמדובר בהצהרת כוונות שיש להתייחס אליה ברצינות.
המפקד פעל לקבל את מספר הטלפון של ההורים והתקשר עליהם בסביבות השעה 18:30. אז מסרה האם כי הבן חזר לבסיס. המפקד התקשר למפקד התורן בבסיס והורה לו להגיע בדחיפות לחדרו של החייל.
המפקד התורן הגיע לחדר והבחין כי הוא נעול והחייל שומע שירי ״דיכאון״. זמן קצר אחר כך החייל שמע אותו מדבר עם מפקדו, אמר לו כי הוא פותח את הדלת ואז ירה בעצמו.
בערעור שהגישו ההורים באמצעות עו״ד עירית צפורי הם טענו שהטיפול באיום ההתאבדות של בנם היה כושל ויש להכיר בהם כהורים שכולים.
קצין התגמולים טען כי החייל היה נחוש להתאבד ודיווח מוקדם או פעולה אחרת לא יכלו למנוע את התוצאה הטרגית.
חלון הזדמנויות
השופטת צבייה גרדשטיין פפקין מבית משפט השלום בראשון לציון הגיעה למסקנה שסיבת המוות לא היית הקשורה לשירותו הצבאי של המנוח. לדבריה, מכלל העדויות שהצטברו עולה שהמנוח התאבד כתוצאה מהלקות ממנה סבל, הגמגום, שפגעה בתפיסתו העצמית. עוד קבעה השופטת כי המפקד פעל כשורה לאחר שדווח לו על איום ההתאבדות.
ואולם, הסתבר מהראיות כי קיים נוהל ״ערבות הדדית״ שמבהיר את הצורך והחובה של כל חייל שנתקל בחייל אחר המפגין סימני מצוקה לעדכן את המפקד או קב״ן באופן מיידי.
הנוהל לא הועבר לחיילים על ידי המפקד בניגוד להנחיות הצבא. זה היה אחד הגורמים לכך שעל אף שהכוונה להתאבדות הובעה בערב, הדיווח למפקד בוצע רק אחר הצהריים למחרת. שיהוי זה פתח חלון הזדמנויות למנוח לממש את תכניתו.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שיש להכיר במערערים כהורים שכולים.
קצין התגמולים חויב בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 7,500 שקל.
לפסק הדין בתיק עמ"ח 51024-11-17
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין