סכסוך בין שכנים מהקומה הגבוהה ביותר בבניין הגיע עד לבית המשפט, לאחר שהדיירים חדשים התקינו ללא רשות מצלמות אבטחה הפועלות ללא הפסקה, והשתלטו על הרכוש המשותף בקומה.
זוג דיירים שרכש דירת פנטהאוז יוקרתית בקומה ה- 17 בבניין בחולון, נפגש לאחר כניסתו לדירה עם מספר שכנים מבניינים סמוכים, שסיפרו להם כי באזור אירעו מקרים רבים של פריצות וגניבות רכוש.
לשאלות בנושא רכוש משותף:
פנה ל- עו"ד דיני מקרקעין
הזוג המוטרד, שחשש לדברי הערך היקרים בדירתו, החליט שלא להסתפק במצלמת האבטחה שבלובי הבניין, והתקין לא פחות מארבע מצלמות אבטחה בקומה ה – 17, שפעלו במשך 24 שעות ביממה וצילמו את כל הנעשה בקומה ובגג הבניין.
בזמן שהזוג הלך לישון בשלווה, מי שחשו פגיעה באיכות חייהם הם שכניהם לקומה, זוג נשוי שהתקשה להתמודד עם העובדה שהוא מצולם ללא הפסקה בכל פעם שהוא יוצא או נכנס מדירתו.
מאחר שבקשותיהם להסרת המצלמות לא נענו, ביולי 2013 פנו בני הזוג לבית משפט השלום בראשון לציון שיורה על כך ויפסוק להם גם פיצוי כספי בעקבות הפגיעה בפרטיותם.
לטענתם, הנתבעים התקינו את מצלמות האבטחה ללא הסכמתם וללא קבלת אישור מוועד הבניין. לדבריהם, חייהם הפכו ל"בלתי נסבלים", עד כדי כך שהם יוצאים מדירתם רק בלית ברירה.
בנוסף, הם טענו כי הנתבעים השתלטו על הרכוש המשותף בקומה ואחסנו בארונות המשותפים ציוד אישי, הציבו בה מתקן נעליים בקומה ונעלו את אחד הארונות.
הנתבעים טענו כי התובעים הסכימו להצבת המצלמות, והפנו לאסיפת ועד הבית, שעסקה בסוגיית שיפוץ הבניין, ובה הוחלט על התקנת מצלמות אבטחה בשטחים ציבוריים.
נציג ועד הבית אישר בעדותו טענה זו והוסיף כי אלמלא הנתבעים היו מתקינים את המצלמות הוא היה עושה זאת בעצמו מתוך הצורך למגן את הבניין. עם זאת, פרוטוקול הישיבה לא הוצג בפני בית המשפט והנציג ציין כי אין כזה בנמצא.
באשר לציוד, ציינו הנתבעים כי מדובר בדברים ששייכים לוועד הבית, וכי נעלו את אחד הארונות לשם מניעת גניבה. לטענתם, הם אף הציעו מפתח לתובעים, אך הם סירבו לקבל אותו.
ללא הסכמה
הצעת השופטת ד"ר איריס סורוקר להגיע לפשרה נדחתה על ידי הצדדים והיא נאלצה להכריע בין גרסאותיהם.
השופטת הבהירה שבעדות הנציג אין כל ראיה להסכמת התובעים להתקנת המצלמות והחליטה לקבל את טענת התובעים לפיה הן הותקנו ללא אישורם. משכך, הורתה השופטת לנתבעים להסיר את כל מצלמות ההבטחה, למעט זו המצלמת את הכניסה לדירתם.
גם באשר לשימוש ברכוש המשותף העדיפה השופטת את עמדת התובעים. זאת, לאחר שבחנה תמונות שצולמו במקום, שבהן נראה כי בארון אוחסנו בין היתר שואב אבק, ציורי ילדים ונרגילה. לפיכך, דחתה השופטת את טענת הנתבעים לפיה אחסנו ציוד של הוועד, וקבעה כי אין מקום לשימוש פרטי בארון ציבורי.
בהתאם, הוציאה השופטת צווים האוסרים על הנתבעים לעשות שימוש אישי ברכוש המשותף, והורתה להם לפנות משם באופן מיידי את כל הציוד האישי ולהסיר את המנעול מהארון.
כמו כן, קבעה השופטת כי הצבת המצלמות הפרה את הפרטיות של התובעים אולם מאחר שמטרתן לא הייתה לעקוב אחריהם, היא חייבה את הנתבעים בפיצוי נמוך של 3,000 שקל בלבד. לבסוף השופטת החליטה כי ההוצאות ייפסקו לאחר שתערוך דיון נפרד בעניין.
- ב"כ התובעים: עו"ד רועי שעיה
- ב"כ הנתבעים: עו"ד חובב ריקה
* עו"ד אילן עוז עוסק בדיני מקרקעין.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין