ת"א 54576-07-13 אמוראי ואח' נ' זגורי ואח'

כללי

1. בפניי תביעה בגדרה עותרים התובעים לקבל צו מניעה קבוע וכן פיצוי כספי. הצו מתבקש בקשר עם מצלמות אבטחה שהנתבעים – שכניהם של התובעים - התקינו בקומה המשותפת בה ממוקמות דירות השכנים, היא קומה 17 בבנין ברחוב אברהם יפה 3 בחולון. מדובר בשלוש מצלמות: האחת מותקנת מעל דלת דירת הנתבעים; שתיים אחרות ממוקמות כל אחת מהן מעל דלתות המובילות לגרם המדרגות אל הגג -- על כל אחת משתי דלתות אלה מסומן: "דלת אש החזק סגורה" (ר' תמונות בנספחי א' לתצהיר התובע).

2. בנוסף, התובעים ביקשו ליתן צו מניעה האוסר על הנתבעים לעשות שימוש בארונות הממוקמים בקומה 17 בחדר המדרגות, ולפנות כל ציוד שהניחו בהם. בתוך כך, מתבקשת הסרת מנעול שהנתבע התקין על אחד הארונות, וקיר גבס שלפי הנטען הותקן גם כן בארון משותף. הפיצויים מתבקשים בקשר עם הפרה נמשכת של פרטיות התובעים במצלמות האבטחה והמטרד הנמשך של מצלמות והשימוש הבלתי מורשה בארונות המשותפים.

3. התובעים פירטו בכתב התביעה: לטענתם, הנתבעים התקינו לא פחות מ-4 מצלמות אבטחה בקומה 17, ברכוש המשותף, כאשר אלה מצלמות 24 שעות ביממה (ס' 6 לכתב התביעה). נטען שההתקנה נעשתה ללא היתר מהתובעים וגם ללא אישור מועד הבניין (ס' 7-6 לכתב התביעה). נטען כי בעקבות התקנת מצלמות אבטחה בקומה, "חייהם של התובעים נהפכו לבלתי נסבלים שכן כל היוצא והנכנס מבית התובעים מצולם וכן התובעים עצמם נאלצים להיות מצולמים ללא כל הסכמה, על כל יציאה וכניסה מדירתם, כך הלכה למעשה מוצאים עצמם התובעים באי נוחות תמידית לנוכח צילומם ללא הפסקה בגין כל יציאה ממפתן ביתם" (ס' 9 לכתב התביעה). התובעים טענו כי נגרמים להם עוגמת נפש ומטרד וכי בלית ברירה הם נמנעים מלצאת מדירתם שלא לצורך (ס' 9, 12 לכתב התביעה).

4. נטען בכתב התביעה כי הנתבעים משתמשים בחלק ניכר של ארונות קומה 17, לרבות ארון מכבי אש, לצורך אחסון ציוד אישי (ס' 17 לכתב התביעה). נטען כי הנתבעים עושים ברכוש המשותף "מנהג בעלים", בכך שהם מאחסנים בקומה 17 "ציודים רבים כגון: מתקן נעליים, נעליים פזורות, נרגילות, ציוד בלאי וכיו"ב" (ס' 19 לכתב התביעה). התובעים הוסיפו וטענו כי הנתבעים החליפו מנעול של אחד הארונות בקומה, "ובכך חסמו את גישת התובעים לארון ברכוש המשותף" (ס' 20 לכתב התביעה).

5. התביעה מבוססת על הוראות חוק המקרקעין, התשכ"ט-1999 בכל הקשור לשימוש ברכוש המשותף; וכן להוראות חוק הגנת הפרטיות,התשמ"א-1981, בכל הקשור לצילום בלתי פוסק במצלמות האבטחה. נטען כי הצילום עולה כדי מטרד והסגת גבול. בדרישת הסעדים התבקש בית המשפט "להורות על הסרת המצלמות אשר התקינו הנתבעים בקומת הדירה של התובעים וליתן צו מניעה קבוע בעניין, וכן להורות על פינוי כל ציוד הנתבעים מהרכוש המשותף לרבות הסרת המנעול האישי וקיר הגבס שהותקן בארון שהינו חלק מהרכוש המשותף" (ס' 40 לכתב התביעה).

6. הנתבעים הודו כי התקינו מצלמות אבטחה בקומה 17 ואולם לשיטתם הם קיבלו את הסכמת התובעים לכך. נטען, כי "בסמוך לאחר כניסת הנתבעים לדירת מגוריהם, פנו הם לתובעים וביקשו ואף קיבלו את הסכמתם להתקנת מצלמות אבטחה אשר מצלמות אך חלקים מהשטחים הציבוריים של קומת המגורים, וזאת בשל העובדה כי דירת הנתבעים הינה דירת יוקרה (פנטהאוז) אשר בה רכוש ונכסים יקרי ערך באופן ממשי, ונוכח העובדה כי באזור המגורים בו מצוי הבניין ישנם ריבויי מקרים של פריצות לבתים וגניבות רכוש" (ס' 5.א לכתב ההגנה). בנוסף נטען כי לפני מספר שנים התקיימה אסיפת ועד, בעניין שיפוץ לובי הבניין וסביבתו, לרבות התקנת מצלמות אבטחה בשטחים הציבוריים; נטען כי במסגרת האסיפה הוחלט על שיפוץ הלובי וסביבתו וכן על התקנת מצלמות אבטחה בשטחים הציבוריים, והדבר אף בוצע (ס' 6 לכתב ההגנה).

7. בעניין אחסון בארונות בחדר המדרגות, הנתבעים טענו כי הרכוש המשותף שייך לכלל בעלי הדירות וכי הנתבע 1 "מאפסן בו ציוד של ועד הבית", ועל כן הארון גם ננעל במנעול למניעת גניבה (ס' 21 לכתב ההגנה). נטען כי הנתבע ביקש למסור לתובעים מפתחות של הארון אך הם סרבו לקבל (שם). בעניין קיר הגבס, נטען שבכל הקומות מצוי גבס בארונות, שמטרתו "להפריד בין הכבלים של חברת החשמל שהם במתח גבוה, לבין כבלים אחרים" (ס' 26 לכתב ההגנה).

8. במישור הדיוני: בהליך זה התקיימו שני דיונים מקדמיים. בית המשפט הציע לצדדים דרכי פשרה במגמה להגיע לפתרון מוסכם. הצדדים לא הגיעו לכלל הסדר, ונשמעו ההוכחות. מטעם התובעים הצהיר כל אחד מהם. מטעם הנתבעים הצהיר הנתבע 1, וכן מר דודי עזרא - שכן וחבר בועד הבית. העדים נחקרו. לאחר הפסקה לעיון בפרוטוקול, באי כח הצדדים סיכמו בעל-פה. להלן אדון בטענותיהם כסדרן.