בית המשפט המחוזי בלוד קבע כי רצון המנוח היה להביא ילדים גם אם הם לא מאשתו, ושכך היה עונה לו היה נשאל ערב מותו איך לפעול אילו ידע שאשתו לא רוצה "לקיים את זרעו".
המנוח נהרג בספטמבר 2004 בתאונת דרכים בדרך למילואים, והוא בן 28 בלבד. הוא השאיר אחריו הורים, אחים ואישה לה נישא מספר חודשים לפני התאונה.
צרות בבית?
פנו ל- עורך דין משפחה
בעקבות מותו, הסכימה האלמנה שיישאבו מהמנוח זרע לצורך הפריה עתידית, אולם במשך 11 שנים לא נעשה בו שימוש. בזמן הזה האלמנה נישאה מחדש ונולדו לה שני בנים.
הוריו של המנוח, שרצו להמשיך את שם בנם, פנו לאישה אחרת, שהסכימה להרות מהזרע ולהפוך אותם לסבא וסבתא, אלא שהם נתקלו בהתנגדות עזה מצד אלמנתו. בספטמבר 2013 הם פנו לעזרת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה.
בתביעה שהגישו טענו ההורים שעומדת לבנם הזכות הבסיסית להעמיד אחריו צאצא, וכהוריו עליהם להבטיח את מימושה. אלמנתו, שכבר הקימה משפחה חדשה, אינה רשאית למנוע זאת.
האלמנה לא השתכנעה. לטענתה, בעלה המנוח רצה ילדים רק ממנה ויש לכבד את רצונו, מעבר לכך, כאלמנתו, רק לה יש מעמד חוקי להביא צאצאים מזרעו.
תביעת ההורים התקבלה. ביהמ"ש קבע כי בחירת האלמנה שלא להרות מזרע המנוח היא לגיטימית, אולם אין היא צריכה להשפיע על משאלתו להמשכיות. בנוסף, נקבע ששהיאכבר המשיכה הלאה, ספק אם האלמנה היא האדם המתאים לייצג את עמדתו ורצונותיו של המנוח. משכך נפסק כי הורי המנוח יקבלו את שביקשו – מחצית מהמבחנות עם הזרע.
במאי 2015 ערערה האלמנה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בלוד, שם שבו הצדדים על טענותיהם.
חלם על ילדים
השופטים סגן הנשיא אילן ש' שילה, מיכל נד"ב, ושמואל בורנשטיין דחו את הערעור.
לדעתם, מאחר שמערערת החליטה לא להשתמש בזרע המנוח, אין לה כבר מעמד כבעלת דין אלא כעדה לרצונו בלבד. עילת התביעה, הסבירו השופטים, קמה למעשה רק כשהתברר כי המערערת לא מעוניינת להרות מהזרע, ובמשך שנים טענה כי היא מתלבטת. היום המערערת מסרבת להשתמש בזרע, ויתרה מכך, מתנגדת לכל שימוש בו, אפילו לשם תרומה לבנק הזרע. בנסיבות אלו, סברו השופטים, להורי המנוח המעמד להגן על כבוד בנם ולהבטיח שרצונו להביא ילדים יתקיים.
השופטים קבעו שעולה באופן חד-משמעי מהראיות כי המנוח אהב ילדים, חלם על ילדים משלו ואף הביע את כמיהתו בפומבי. עוד הם קבעו כי עמדת המערערת שהמנוח רצה ילדים רק ממנה מתעלמת מניסיון החיים ומעמו נסיבות המקרה. לדעתם של השופטים, אם המנוח היה יודע על מותו הקרב והיה נאמר לו כי אשתו-אלמנתו מסרבת להרות מזרעו, הוא היה מבקש להקים לו זרע ולממש את רצונו להוליד ילדים גם עם אישה אחרת.
לפני סיום ציינו השופטים שזו הפעם הראשונה שבית המשפט נאלץ להכריע בסוגיית שימוש בזרע בניגוד לרצון אלמנת המנוח, ופסקו כי ההורים זכאים לקבל את כל המבחנות עם זרעו של בנם.
המערערת חויבה בשכר טרחת עורך דין בסך 10 אלף שקל.
לקריאת פסק הדין
- ב"כ המערערת: עו"ד דיאנה הר-אבן
- ב"כ המשיבים: עו"ד דורית ארבל, עו"ד אורלי לוי-מנצור
* עו"ד לין קורזינר, ממשרד עוה"ד קורזינר את קורזינר, עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין