לפסק הדין בעניין הופה ואח' נ' עו"ד שמוליק קסוטו ואח'
"לא בכל יום, ודאי שלא כדבר שבשגרה, מזדמן לשופט לצלול לנבכי ההיסטוריה", כתבה שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, טליה קופלמן-פרדו, עת הכריעה כי עזבונו של הסופר, המלחין ואיש הרוח ד"ר מקס ברוד ז"ל, המכיל בין היתר כתבים של הסופר הצ'כי פרנץ קפקא, יועבר לספרייה הלאומית בירושלים.
ד"ר מקס ברוד ז"ל, משפטן, סופר, פילוסוף, מחזאי ומלחין היה בין היתר, חבר קרוב של פרנץ קפקא, שטרם מותו ביקש ממנו לשרוף את כתביו ולא להוציאם לאור. ד"ר ברוד המנוח סירב לבקשת קפקא, ובסופו של יום ערך ופרסם את כתביו, ובהם ספריו המפורסמים 'המשפט' ו'רופא כפרי'.
בצוואה שערך ד"ר ברוד בשנות השישים, הוא הוריש חלק ניכר מספרייתו הענפה, אשר כללה כתבים של אנשי רוח וספרות ובהם כתבי קפקא והפילוסופים מרטין בובר וסטפן צווייג, למי שהייתה העוזרת האישית שלו, והעניק לה את הסמכות להחליט לאן להעביר את עזבונו למשמרת, כשמנה בין הגופים את הספרייה הלאומית בירושלים או לחילופין כל גנזך בארץ או בחו"ל, לפי שיקול דעתה.
לאחר מותו, התגלעו חילוקי דעות בין המנוחה לבין היועמ"ש באשר לצוואה זו, כשלבסוף קבע ביהמ"ש המחוזי, כי בימי חייה, רשאית העוזרת לעשות בעזבון כרצונה, אולם לאחר מותה, מה שנותר מעזבונו יצטרך לעבור לספרייה או גנזך. ואכן, מכרה העוזרת חלק מהכתבים שהוריש לה ברוד, אך בצוואה שערכה בשנות השמונים ציוותה את מה שנותר מעזבונו לבנותיה ונכדותיה, שלאחר מותה ביקשו לקיים את הצוואה.
אלא שמספר גורמים, ובהם היועמ"ש, הספריה הלאומית, מוזיאון שילר בגרמניה ומנהל העזבון של ד"ר ברוד, התנגדו לביצוע חלק הצוואה המתייחס לעזבון הספרותי. הטענה המרכזית של המתנגדים הייתה, כי ברוד לא אפשר למנוחה להוריש את העזבון שנותר בידיה וציווה על העברתו לאחר מותה למשמרת של ספרייה או גנזך ציבורי.
השופטת טליה קופרמן פרדו קבעה, כי עזבונו הספרותי והמוסיקלי של ד"ר ברוד יועבר לידי הספרייה הלאומית, כאמור.
נפסק, כי בשנות השבעים כבר הכריע ביהמ"ש, כי כוונת ברוד בצוואתו הייתה, כי עזבונו הספרותי והמוסיקלי יועבר לידי העוזרת האישית עד מותה, כשבימי חייה היא יכולה לעשות בו כרצונה, אולם במידה ולא תעביר את הספרייה הענפה לספרייה או גנזך בימי חייה, קבע כי יש להעביר את תכולתה לספרייה הלאומית, כאופציה ראשונה, או לכל גנזך או ספרייה אחרים בחו"ל, כאשר רק את הפירות מנכסים אלו, רשאית המנוחה להוריש.
"... המנוח ערך הבחנה ברורה בין הנכסים הרוחניים עצמם לבין הזכויות החומריות הנובעות מכתבים אלה. באשר לזכויות החומריות צווה המנוח, כי ישתייכו ליורשיה של המנוחה. באשר לכתבי היד, המכתבים הניירות והמסמכים האחרים (הם הנכסים הרוחניים) צווה המנוח שאלה ימסרו לשמירה בידי האוניברסיטה העברית בירושלים או הספריה העירונית בתל אביב או גנזך ציבורי אחר בארץ או בחו"ל", כתב השופטת וקבעה, כי למעשה רצונו של ברוד היה ליצור מעזבונו הספרותי הקדש, ולייחד אותו למטרה ספציפית, שהיא, העברתו לשמירה ראויה.
באשר לזהות המוסד שיקבל את העזבון נפסק, כי המנוחה הייתה במשא ומתן עם הספרייה הלאומית, וזו גם האופציה הראשונה שמנה ברוד בצוואתו, ונראה כי רצונו היה להעביר את עזבונו לספריה זו ללא תשלום, וכך יהיה.
לפסק הדין בעניין הופה ואח' נ' עו"ד שמוליק קסוטו ואח'
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.