ההורים חתמו על הסכם שקבע כי בתמורה לקיום קשר עם בתו, האב – תושב אנגליה – לא יצטרך לשלם לה מזונות. האב לא מילא את חלקו בהסכם והאם הגישה תביעה למזונות בשם בתה, וזכתה. אלא שהגבר ערער על כך, וזכה.
בשנת 2004 הגישה אם הקטינה בת השנתיים תביעות אבהות ומזונות נגד גבר תושב אנגליה. הגבר לא הגיב, וכעבור שנה ניתן נגדו פסקי דין בהיעדר הגנה, לפיו הוא האב ושעליו לשלם מזונות.
לשאלות בענייני משפחה:
פנה ל- עו"ד לדיני משפחה
הגבר, שניסה לבטל את פסקי הדין ללא הצלחה, נמנע מיצירת קשר עם הילדה ולא שילם.
האישה רצתה שלבתה יהיה קשר עם אביה. האיש, מצידו, רצה להיכנס ולצאת באופן חופשי מישראל, מבלי לחשוש מצו עיכוב יציאה עקב חוב המזונות. בשנת 2013 האינטרסים של שני הצדדים הובילו אותם לחתום על הסכם לפיו הגבר יעבור בדיקת אבהות.
אם יימצא שהוא אכן האב – האישה הבטיחה לפעול להסרת תביעת המזונות ולהימנע מפתיחת כל הליך מזונות נוסף נגד הגבר, תוך שהצהירה כי היא מסוגלת לממן את כל צרכיה של הילדה. הגבר, מצידו, התחייב לפגוש את הילדה פעמיים בשנה במשך 4 שנים, ולפצות אותה ב- 3,750 שקל על כל ביקור שלא ימומש.
להסכם בין הצדדים ניתן תוקף של פסק דין. הגבר עבר את בדיקת האבהות, שלפיה הוא אכן אבי של הילדה. בהתאם להסכם, בית המשפט נתן פסק דין לאבהות וביטל את המזונות.
אלא שהגבר לא עמד בתנאי ההסכם ונמנע מלפגוש את בתו. לכן, האם הגישה בשם הילדה תביעת מזונות עצמאית, בטענה שהילדה עצמה אינה כפופה להסכם בין הוריה, ולכן היא זכאית למזונות.
בית המשפט לענייני משפחה קבע, בהתאם לעמדת האם, כי ההסכם – גם אם הוא שריר וקיים – אינו כובל אליו את הקטינה
בית המשפט ציין, כי יש להמנע ככל האפשר מפגיעה בזכויות הקטינה, שגם לא קיבלה מזונות וגם לא זכתה לקשר עם אביה, ופסק לזכותה מזונות חודשיים בסכום של 2,500 שקל.
הגבר ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, והפנה פעם נוספת ללשון ההסכם, שלטענתו מונע את הגשת תביעת המזונות.
טעתה בסוג התביעה
סגן הנשיאה השופט ישעיהו שנלר קיבל את הערעור. לדבריו, ההסכם שריר וקיים, במיוחד בנסיבות המקרה: כך, כשהאם זכתה בתביעת המזונות הראשונה היא לא עשתה דבר כדי לגבות את חוב המזונות, ובסופו של דבר אף הסכימה לוותר עליו תמורת קיומו של קשר בין האב לבתו, תוך כדי שהצהירה שהיא מסוגלת לממן את הילדה בגפה.
השופט הוסיף שבעת אישור ההסכם בבית המשפט, נבחנה בראש ובראשונה טובת הילדה ונפסק כי זו אינה נפגעת. על כן, ועל אף הצער על כך שלא נוצר קשר בין האב לבתו, לא ניתן לקבל את עמדת האם.
בהקשר זה קבע השופט כי משלא נפל פגם בכריתת ההסכם ובאישורו וכך גם לא הייתה עתירה לביטולו מחמת הפרתו, כביכול , אין מקום להגשת תביעה עצמאית של הקטינה למזונות.
משכך, חיוב האב במזונות בתו בוטל, בהסכמת סגן הנשיאה השופט קובי ורדי והשופט חגי ברנר. לא נפסקו הוצאות משפט.
- ב"כ המערער: עו"ד דיינה הר אבן
- ב"כ המשיבה: עו"ד מיכאל גיבור, עו"ד הילה פרנקל
* עו"ד אורנה גלברד עוסקת בדיני משפחה.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין