בית המשפט שוכנע שרצון המנוחה להעניק את הנכס לבן בנה, שסייע לה לרכוש אותו, הוא אותנטי, ושלא מדובר בתרמית או השפעה בלתי הוגנת עליה
גבר יזכה בדירת סבתו, דודיו ינושלו ממנה: בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה התנגדות אחים לצוואת אימם, בה נקבע שדירתה תוענק אחרי מותה לבנו של בנה הבכור, אשר מימן את רכישתה. השופטת סגלית אופק הדפה את טענת המתנגדים כי אימם לא הבינה את הצוואה שנוסחה בעברית: "חלפו 38 שנים מאז שעלתה מלוב".
תחילת הפרשה ביוני 1988 אז רכשה המנוחה - סבת המבקש ואם המתנגדים - את הדירה שבמוקד ההליך, באמצעות כספי בנה הבכור, אבי המבקש. פחות משנה אחר כך, במרץ 1989, היא ערכה צוואה בה הורישה את הנכס לנכדה-המבקש, ואילו את יתרת רכושה לששת ילדיה בחלקים שווים. במרץ 2022 הלכה האישה לעולמה, בגיל 96.
בהתנגדות שהגישו חמשת ילדיה הצעירים, דודיו של הזוכה בדירה, טענו שיש לפסול את צוואתה בשל מספר סיבות כגון אי-הבנתה את הוראות הצוואה שנוסחו בעברית, וכן השפעה בלתי הוגנת כמו גם תרמית והטעיה שכביכול הופעלו כלפיה עובר לחתימת המסמך.
מנגד גרס הנכד שהצוואה תקפה, כאשר טענת דודיו בדבר אי-שליטת אימם בשפה העברית היא מופרכת. לגרסתו, סבתו דיברה עברית, גם אם לא באופן מוחלט, והבינה היטב את הצוואה שנוסחה בצורה פשוטה וקצרה ביותר וכללה שתי הוראות צוואתיות בלבד.
צוואה של חצי עמוד
סוגיה מיוחדת אליה התייחסה השופטת אופק בפסק דינה, נגעה לאי-תרגום הצוואה לשפת האם של המנוחה, ערבית, באופן שהופך את נטל הראיות ומאלץ את מבקש קיום הצוואה לשכנע שהמנוחה הבינה אותה. מסקנתה הייתה שהנכד עמד במשוכה הלא פשוטה.
"אכן", כתבה השופטת, "המנוחה התנהלה בעיקר בערבית. עם זאת, לא הוכח חוסר ידיעה והבנה מוחלטת של המנוחה את השפה העברית". היא חידדה בהקשר לכך שבין מועד עליית המנוחה ארצה מלוב לבין תאריך חתימת צוואתה חלפו לא פחות מ-38 שנים בהן חייתה בישראל והייתה חשופה לשפה העברית, בין היתר בעבודתה כמנקה במועצה מקומית ובטיפת חלב.
לזאת הוסיפה השופטת את העובדה שמדובר בצוואה פשוטה למדי, שמספיקה שליטה בסיסית בעברית כדי להבין אותה. "עסקינן בצוואה קצרה, עניינית, באורך של כמחצית העמוד בלבד, מנוסחת בשפה פשוטה וברורה, שגורה בפי כל. בצוואתה המנוחה חילקה את רכושה ליורשיה על פי דין, מלבד הדירה אותה העניקה המנוחה למבקש", נכתב.
לבסוף דחתה השופטת את טענות הדודים בדבר תחבולה, תרמית והשפעה בלתי הוגנת מהן כביכול סבלה אימם טרם חתימת צוואתה. צוין כי מעבר להיגיון הפשוט ברצון לגמול לבן הבכור על שהקל כלכלית על המנוחה, הרי שגם אופיה, ערכיה ונסיבות חייה של המנוחה תרמו להחלטתה להותיר את הדירה בתוך משפחתו, כמשתקף בצוואתה.
לפיכך השופטת הורתה על קיום הצוואה ודחתה את התנגדות הדודים, שחויבו לשלם לאחיינם הוצאות משפט בסך 50 אלף שקל.
- ב"כ המבקש: עו"ד א. דהן ועו"ד ת. דהן
- ב"כ המתנגדים: עו"ד א. ויניצקי
עו"ד יפה בן צור טנזר, יו"ר ועדת בתי הדין הרבניים וסגנית יו"ר ועדת הירושה המחוז תל אביב לשכת עורכי הדין, שותפה מייסדת במשרד סגל בן צור ושות', עוסקת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.