מאת: עו"ד יואב סלומון
לפסק הדין בעניין א.נ. נ' א. ייעוץ ניהול והשקעות בע"מ ואח'
אדם שהשקיע כ-2 מיליון שקל בתיק השקעות, טען שנגרמו לו נזקים בסך 500 אלף שקל, בשל ניהול רשלני של התיק. האיש ביקש להטיל את מרב האחריות על יועץ ההשקעות, אך ביהמ"ש דווקא הטיל את האחריות על התובע ועל הבנק, בתפקידו כחבר בורסאי.
בשנת 1998 ביקש אדם להשקיע את כספו בניהול תיק השקעות, וחתם לפיכך על חוזה עם מנהל השקעות מטעם חברת א. ייעוץ השקעות בע"מ. בתחילת הפעילות היו בתיק כשני מיליון שקל, אך לאחר כחודשיים הבחין המשקיע כי ההשקעה הסבה לו הפסדים כספיים. משכך, ביטל את ייפוי הכח שנתן למנהל ההשקעות והעביר את התיק לחברת אקסלנס.
בעקבות זאת, הגיש האיש תביעה לבימ"ש השלום בתל אביב כנגד אותו מנהל השקעות, חברות ההשקעות בהן עבד וכנגד הבנק, ששימש כחבר הבורסאי, שתיווך בין הבורסה לני"ע לבין המשקיע.
התובע טען, כי עוד בטרם חתם על החוזה הוא הבהיר למנהל ההשקעות שהוא מעוניין בניהול סולידי של התיק, ובהמלצת המנהל, הוסכם כי ההשקעה באפיקים רוויי סיכון לא תעלה על 8% ממחזור התיק. אך לטענת התובע, המנהל הוסיף, שלא בידיעתו, את הספרה 1 ליד הספרה 8, כך שהופיע המספר 18.
לטענת התובע, הדבר גרם לו לנזקים כלכליים של כחצי מיליון שקל. בנוסף, הוא טען שמנהל ההשקעות ביצע פעולות רבות של קניית ומכירת מניות ללא כל הגיון או שיקול כלכלי, כשמטרתו הייתה להעשיר את חברות ההשקעות והבנק ולהגדיל את העמלות.
לעמדת התובע, הבנק, שידע על המתרחש בתיק משום שהחזיק בהסכם שחתם עם המנהל, עצם עיניים ובחר שלא להתערב בפעולות הסרק במניות שביצע המנהל, שלא לטובת הלקוח, אם כי לטובתו האישית, תוך שנהנה מהעמלות (פעולה הקרויה בשפה המשפטית 'חיבוץ').
מנהל ההשקעות טען, כי פעולותיו נעשו כמוסכם, וגם אם סוכם על הגבלה של 8%, התובע כלל לא הוכיח את נזקיו או את הפרת ההסכם. עוד לדבריו, התובע לא הציג כל פעולות שגרמו לירידת ערך התיק, ומשכך, לא הוכחה טענת החיבוץ.
הבנק טען, כי הוא בסך הכל שחקן צד וכי אינו מחזיק בהסכמים שבין לקוח ליועץ וכלל אינו מודע להם. לטענתו, כל שהיה ברשותו הוא ייפוי הכח, שבו לא נקבעה מגבלה כלשהי בקשר להשקעות בתיק.
האחריות על הבנק והתובע
השופט מנחם (מריו) קליין דחה את טענת התובע לפיה מנהל ההשקעות חרג ממדיניות ההשקעות המוסכמת. בנוסף קבע, כי בכדי להוכיח את טענת החיבוץ, היה על התובע להראות שפעולות המנהל היו תמוהות, אך הוא לא הצליח להוכיח זאת. משכך, התביעה כנגד מנהל ההשקעות והחברות בהן עבד נדחתה.
עם זאת, האחריות לחיבוץ הוטלה על הבנק, שלא שמר את רישומי הפעולות וכך מנע מהתובע להוכיח את טענותיו. זאת, מעבר לכך שהבנק אחראי לפקח על פעולות המנהל באופן שוטף ולהתריע מפני פעולות סרק.
השופט קבע כי התובע הצליח להוכיח שנגרם לו נזק של 46 אלף שקלים בחיובי עמלות מיותרים. האשמה לעניין זה, הוסיף, אינה מוטלת רק על כתפי הבנק, שכן התובע השתהה בהגשת תביעתו, מה שתרם לאובדן הרישומים, ועל כן, האחריות חלה על הבנק והתובע שווה בשווה.
משכך, נפסק כי הבנק יפצה את התובע ב- 23 אלף שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט בשיעור של 25% מהסכום המשוערך.
לפסק הדין בעניין א.נ. נ' א. ייעוץ ניהול והשקעות בע"מ ואח'
* הכותב הינו עורך דין העוסק, בין היתר, בדיני בנקאות ותאגידים.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: בנקאות
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.