רקע
בפניי מונחת תביעתו של מר א. נ. (להלן "התובע"), תביעה אשר נסובה אודות נזקים כספיים על סך 500,000 ש"ח אשר נגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מניהול רשלני וכושל של תיק ההשקעות שבבעלותו (להלן " התיק"). את התיק ניהל בפועל מר ד. מ. (להלן " נתבע 2"או "מנהל ההשקעות" או "המנהל") החל מתאריך ה27.05.98 ועד ל22.07.98. נתבע 2 שימש בתקופה הרלוונטית כמנהל השקעות מטעם חברת א. ייעוץ השקעות בע"מ (להלן " נתבעת 1") ולאחר מכן כיועץ מטעם חברת ל. השקעות בע"מ (להלן " נתבעת 3"). החבר הבורסאי דרכו בוצעו העסקאות הינו הבנק ***** בסניפו אשר בראשון לציון (להלן " נתבע 4" או " הבנק").
בתאריך 21.05.98 נחתם חוזה התקשרות בין התובע לנתבע 2 אשר במסגרתו נקבעו ההסדרים בין הצדדים בכל הקשור לאופן ניהול התיק (להלן " חוזה ההתקשרות") כאשר במועד תחילת הפעילות בתיק נמצאו בחשבון כשני מליון ש"ח. בתאריך 22.07.98 התובע הבחין, כי ההשקעה בתיק הסבה לו הפסדים כספיים, והחליט לבטל את ייפוי הכוח אשר נמסר לנתבע 2 ולהעביר את ניהול התיק מידיו של נתבע 2 לחברת אקסלנס השקעות.
מטעם התובע הוגשה חוו"ד אותה ערך מר יעקב כץ (להלן: "מר כץ"), אשר שימש בתקופה הרלוונטית כרו"ח התובע. מטעם ההגנה הוגשה חוו"ד אותה ערך מר יצחק קפטס (להלן: "מר קפטס") מומחה בשוק ההון.
נתבע 2 מסר את תצהיר עדותו אך נמנע מלעלות ולהעיד, תחילה בגין אי נעימות להתייצב בבגדי אסיר ובהמשך בעקבות מצב בריאותו הרופף, המקשה עליו לבוא ולהעיד. בהתאם להחלטתי מתאריך 29.01.13 תצהירו מהווה חלק ממוצגי הראיות בתיק זה, תוך התחשבות בעובדה שהנתבע לא נחקר עליו ועל כן יש לתת לתצהירו משקל מופחת ביותר, אם בכלל, בגין כך.
טענות הצדדים
בא כוח התובע המלומד טען, כי עוד בטרם נחתם חוזה ההתקשרות, הבהיר התובע לנתבע 2 כי הוא מעונין בניהול "סולידי" של התיק (פס' 18 לסיכומיו). בעקבות האמור סוכם בין השניים כי ההשקעה באפיקים "רוויי סיכון" כדוגמת אופציות מדד המעו"ף וכיוצא באלו תיעשה במשורה ולא תעלה על שניים עד שלושה אחוזים ממחזור התיק. בהמשך, ובהמלצתו של נתבע 2 סוכם כי אחוז ההשקעות "רוויות הסיכון" תגדל ל8%. השינוי תוקן בגוף החוזה ונחתם ע"י הצדדים. לטענתו נתבע 2 זייף את התיקון בכך שהוסיף את הספרה 1 לפני השמונה כך שלמעשה הספרה שנוצרה היא 18 חלף הסכמת הצדדים על פעילות בשיעור 8% כאמור. טענה זו מבסס ב"כ התובע גם על הקלטה המתעדת דו שיח בינו ובין נתבע 2, אשר בה נשמע נתבע 2 אומר "מה פתאום 10" ובתשובה לשאלת התובע "כתוב 18%" ענה "בשום פנים ואופן לא".
כתוצאה מכך, נתבע 2 השקיע אחוז נכבד ממחזור התיק באופציות מה שגרם, לטענת התביעה, להפסדים ניכרים.
בנוסף על האמור טוען ב"כ התובע, כי נתבע 2 ביצע מספר רב של פעולות קניה ומכירה, וכל זאת בלא שעמד מאחוריהן הגיון או שיקול כלכלי, כשכל מטרתן הייתה להגדיל את עמלות הקניה והמכירה ובכך להעשיר את הנתבעים (להלן " חיבוץ") ובכך למעשה פגע בחובת נאמנותו ללקוח וגרם לו להפסדים כלכליים.
באשר לנתבע 4, טען ב"כ התובע, כי נתבע 4 החזיק בהסכם ההתקשרות שנחתם בין התובע לנתבע 2 וממילא ידע אודות הגבלת ההשקעה באופציות כפי שהוסכמה בין הצדדים, ובנוסף ידע גם על המתרחש בפועל בתיק, אך נמנע מלהתערב ולמנוע מנתבע 2 להמשיך את השקעותיו באפיקים "רוויי הסיכון" שבוצעו בניגוד להסכמת הלקוח. עוד נמנע נתבע 4 מלהתערב בפעולות החיבוץ שביצע נתבע 2, לטענת התובע, וכול זאת תוך "עצימת עיניים" מהמתרחש, למרות שידע על כל פעולות הקניה והמכירה כחלק מפיקוח מגבלות האשראי.
באת כוח נתבע 2 המלומדת טענה, כי התובע לא הוכיח שאכן נעשה תיקון בחוזה ההתקשרות בלא הסכמת שני הצדדים, וכי פעולות ההשקעה שביצע נתבע 2 נעשו כמוסכם ביניהם בלא שהייתה חריגה מן ההרשאה שבין הצדדים. את טענותיה היא סומכת על העובדה כי התובע לא הציג את חוזה ההתקשרות שברשותו על מנת להוכיח את הרשום בו. כמוכן התובע לא העיד את חברו מר איתי ארהרד וזאת למרות שציין כי ליווה אותו במהלך המפגשים עם נתבע 2. עוד היא מוסיפה לטעון, כי גם אם נניח שסוכם בין הצדדים לשמור על מגבלה של 8% בהשקעה באופציות "רוויות סיכון", מכל מקום לא הוכיח התובע כי נתבע 2 הפר הסכמה זו, בהשקיעו מעבר לכך. לטענתה על מנת להוכיח את יחס שיעור ההשקעה, אנו נדרשים לנתונים סימולטניים של ההשקעה באותן האופציות לעומת גובה מחזור התיק, לאמור, כי בשלב מסוים כאשר מחזור התיק היה סכום מסוים, הושקעו בשלב זה באופציות סכום העולה על 8%, וזאת מכיוון שאילו הושקע סכום מסוים שעמד ביחס של 8% בזמן נתון ולאחר מכן " נמשכו" מחצית הכספים מאותו החשבון הרי שהיחס יכפיל עצמו ל16% וזאת בלא שהמשקיע עשה מאומה. לחילופין ייתכן, כי השקעה מסוימת באופציות שעמדה בזמן נתון על יחס של 8% ממחזור התיק, הניבה תשואה גבוהה והכפילה עצמה, וממילא נמצא כי בהתאמה יחס ההשקעה באופציות הפך לגבוה יותר מ- 8%, ושוב בלא שהמשקיע פעל מאומה.
עוד הוסיפה לטעון ב"כ הנתבע, כי התובע לא הוכיח את נזקו אשר נגרם לו לטענתו מהשקעותיו של נתבע 2. אף אם נסתמך על חו"ד של רו"ח יעקב כץ - מומחה מטעם התובע, ניתן להסיק שסך ההפסדים שנגרמו לו עומדים על 24,474 ש"ח , ואילו אם נסתמך על תצהירה של גברת הר לב, הרי שהתובע אף יצא נשכר מהשקעותיו שעל ידי נתבע 2 בסכום של 203,793 ש"ח .
בהתייחס לטענת החיבוץ, טענה ב"כ נתבע 2 כי לא הוכיח התובע עשיית פעולות סרק בתיק, כאשר מטרתן הבלעדית הייתה, הגדלת נפח העמלות המשולמות. לטענתה לא הוצגו פעולות אשר גרמו לירידת ערך התיק כגובה העמלה - ותו לא, בכול פעולה שהוצגה ניתן היה לראות כי נתלוותה אליה עלייה או ירידה, וממילא ניתן להסיק כי המכירה בוצעה או לצורך מזעור נזק או מחשש לירידת ערך האופציה שנרכשה.
בא כוח נתבע 4 המלומד טען, כי הבנק אינו מחזיק בהסכמים שבין הלקוח לבין היועץ (פס' 25) והוא אינו מודע להם. המסמך היחידי בו הבנק מחזיק הוא הסכם ייפוי הכוח שמקנה הלקוח למנהל ההשקעות על פי הנוסח המקובל בבנק. בנדוננו טוען ב"כ נתבע 4 כי בייפוי הכוח לא נקבעה מגבלה כלשהי המתייחסת לטיב אפיק ההשקעה, או לשיעור יחס ההשקעה, ומשכך אין לראות בבנק אלא "שחקן צד" אשר אין מתפקידו להתערב בנעשה בין הצדדים.
באשר לטענת החיבוץ, ב"כ נתבע 4 טוען כי הבנק אינו צד לפעילות החשבון וכי הפעולות מתבצעות ישירות מול המסלקה, כאשר הבנק רק "מעביר פעולות במחשב" למעט מקרים שבהם קיים "דו"ח חריגים". עוד הוסיף לטעון כי התובע לא הוכיח את הנזק אשר נגרם לו, וכמוכן את הקשר הסיבתי שבין ההפסדים שנגרמו לו "לעצימת העיניים" של הבנק.
דיון והכרעה
אחריות נתבעות 1 ו-3
לא נפלה מחלוקת בין הצדדים כי נתבע 2 שימש כמנכ"ל נתבעת 1 בתקופה הרלוונטית. סע' 53 לחוק החברות התשנ"ט- 1999 קובע לאמור:
" (א) חברה חבה במישרין באחריות בנזיקין על עוולה שבוצעה בידי אורגן שלה".