משנת 2000 התגוררו הבן והכלה בדירה שנבנתה מעל ביתה של האם, אלמנה בת 60. האם תבעה לפנות אותם מהדירה בטענה כי רשות השימוש בדירה היתה זמנית. הנתבעים טענו כי הם השקיעו את הכספים בבניית הדירה. בית המשפט אישר את הפינוי בכפוף לתשלום פיצויים.
האם הגישה כנגד בנה וכלתה תביעה לפינוי מדירה בקומה השנייה בביתה. לטענתה, זכות השימוש שניתנה להם בדירה היתה זמנית עד שיסתדרו ויקנו בית. בנוסף, היא סובלת מיחסם של הנתבעים שמקללים אותה, רבים עמה ומשליכים לעברה אשפה, התנהגות המחריפה את מצבה הרפואי הרעוע ממילא.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין לענייני משפחה
לטענת האם, הנתבעים גרים בדירה שנים ארוכות ללא כל תמורה למרות שהתחייבו כי הסידור הוא זמני. האם הדגישה כי היא זו שבנתה את הדירה בקומה השנייה מכספה. מלבד פינוי דרשה האם כי הנתבעים ישלמו לה דמי שימוש ראויים למשך 7 שנים לאחור.
הנתבעים מצדם טענו כי הבן הוא זה שבנה מכספו את דירת המגורים בקומה השנייה. הבן טען כי הוריו לא היו יכולים לבנות את הדירה מכספם שכן אביו היה שכיר ואמו התקיימה מקצבאות.
הבן טען בנוסף כי לאחר מות אביו ויתר על חלקו בירושה וזכויותיו בבית לטובת אמו שביקשה לרשום את הבית על שמה, בהסתמך על הבטחתה לאפשר לו ולמשפחתו לגור בדירה שבקומה השנייה.
הנתבעים הכחישו כי היה סיכום לשימוש זמני בבית או כי הם נדרשו לשלם דמי שכירות. בנוסף טענו כי מאחורי התביעה עומדים שיקולים זרים ומדובר בתביעה נקמנית של האם שנחושה לגרום להם נזק רקע סכסוך בין הכלה לבין בתה של האם – אחות הנתבע.
רשות שימוש חינם
השופט אסף זגורי מבית המשפט לענייני משפחה בנצרת פתח ואמר כי הצדדים מוכרים לבית המשפט מאינספור סכסוכים קודמים. נקודת המוצא, ציין השופט, היא כי הבעלות על הבית והדירה שמעליו היא של האם. ואולם, ממכלול העדויות הסיק השופט כי רשות השימוש בדירה לא הוגבלה בזמן וניתנה לנתבעים ללא תמורה.
השופט התרשם שהן התובעת והן הנתבעים לא דייקו בעדויותיהם בכל הנוגע למימון בניית הדירה. לדבריו, לא הגיוני שהאם חסרת ההכנסה יכלה לחסוך מאות אלפי שקלים ומאידך אין זה סביר שהבן שעבד בשכר מינימום יוכל לממן בעצמו את הבנייה. מכיוון שקיים קושי משמעותי לקבוע מה מקור הכספים ששימשו לבניית הקומה השנייה קבע השופט כי יש לראות באם ובבן שותפים בעלות הבנייה בחלקים שווים.
מאחר שבמדובר בשימוש חינם שנתנו ההורים לבן ולכלה בדירה הם רשאים לבטל את הרשות בכל זמן, קבע השופט. עם זאת, לבית המשפט סמכות להתנות את ביטול רשות השימוש משיקולים של צדק. בנסיבות מקרה זה, משנקבע כי הנתבע השקיע לפחות מחצית מעלות הבניה וגם הסתמך עליה תוך שהוא מוותר על חלקו בירושת אביו, לא ניתן לבטל את רשות השימוש ללא חיוב כספי משמעותי של האם.
לפיכך קיבל השופט את התביעה אך התנה את פינוי הדירה בכך שהנתבעים יקבלו מהאם פיצוי של 200,000 שקל על חלקם בבניית הדירה ועל הפגיעה בציפייתם הלגיטימית להישאר בה למשך כל חייהם.
בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד שלומי אביטן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד נסאר מוסא
*עורכת דין אסנת רייך עוסקת בדיני משפחה ומקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין