ב-1996 המדינה הסדירה את סוגיית "גמול הקלטת הריקה" – תמלוגים שהממשלה תשלם לאקו"ם על הקלטות ושימוש פרטי ביצירות. מאז אקו"ם התפצלה והוקמה "תל"י". כעת בית המשפט נדרש להכריע בסכסוך בין השתיים.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל לאחרונה את תביעתה של תל"י – חברת התמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלוויזיה, המאגדת את הבמאים והתסריטאים בישראל – בסכסוכה מול "אקו"ם". השופטת רחל ברקאי הורתה לאקו"ם להעביר לתל"י כספים שנמצאים אצלה בנאמנות מ-1997 ועד היום.
השאלה המרכזית הייתה האם חברי תל"י זכאים ליהנות מגמול "הקלטת הריקה" – תגמולים בגין שימושים פרטיים והקלטות ביתיות.
כפי שהשופטת ברקאי הסבירה, מדובר בסוגייה שהוסדרה ב-1996 על ידי המחוקק בשני אופנים: ראשית, נקבע כי טביעה או שעתוק של יצירה על גבי קלטת לשימוש פרטי וביתי, שלא למטרות מסחריות, אינה מהווה הפרה של זכויות יוצרים.
שנית, הוגדר מנגנון שבאמצעותו הממשלה תפצה את היוצרים והמבצעים שזכויותיהם עלולות להיפגע במסגרת ההקלטות הביתיות – גמול שאותו תעביר מדי שנה לשלוש חברות תמלוגים, בחלקים שווים, כאשר כל אחת מן החברות מייצגת סקטור הזכאי לגמול: בעלי זכויות היוצרים, המבצעים והמפיקים.
באותה עת אקו"ם הייתה חברת התמלוגים היחידה והגמול הועבר אליה אך לימים, התסריטאים והבמאים פרשו מאקו"ם והקימו את תל"י.
כבר ב-2001 הצדדים "נפגשו" בבית המשפט. 7 שנים אחר כך אושר הסדר שלפיו שליש מהכספים המועברים לאקו"ם בגין "גמול הקלטת הריקה" יוקפא ויישמר אצלה עד סוף 2013, ולאחר מכן כל צד יוכל לפנות לבית המשפט.
בתביעה נטען, כי אקו"ם מסרבת להעביר לבעלי זכויות היוצרים ביצירה האודיו-ויזואלית (במאים ותסריטאים) את חלקם בגמול.
מנגד, אקו"ם טענה בין היתר כי חברי תל"י לא הוכיחו זכאות כלשהי לחלק מגמול הקלטת הריקה. לשיטתה של אקו"ם, מקום שהתסריטאים והבמאים מעבירים את זכויותיהם לידי המפיקים, אין להם זכויות קניין ביצירות.
כלומר לפי גישת אקו"ם, חברי תל"י לא לא זכאים לגמלו משום שזכויותיהם ביצירה הועברו למפיקים.
לא ויתרו על זכותם
אבל לאחר שהשופטת ברקאי ניתחה את החוקים הרלוונטיים – חוק זכויות יוצרים ומבצעים וחוק הקולנוע – היא קבעה כי "העובדה שהתסריטאים והמפיקים מעבירים זכויות יוצרים שלהם ביצירה האודיו-ויזואלית לידי המפיקים, מצומצמת אך ורק לשם שיווק ומסחור של היצירה ואין בה כדי לוותר על זכות היצירה של היוצרים ביצירה, לצורך גביית תמלוגים".
לפי השופטת, יש להבחין בין הזכות למסחור היצירה ("הרכיב הקנייני") לבין זכותו של היוצר לקבל תמלוגים עבור השימוש ביצירתו ("הרכיב הכספי").
מכאן השופטת קבעה כי למרות הנוהג המקובל שבו התסריטאים והבמאים מעבירים זכויותיהם ביצירה לידי המפיק או גוף השידור, הרי שהם שומרים בידיהם את הזכות לגביית תמלוגים מן המשתמשים, מכוח זכות היוצרים המקורית שלהם ביצירה.
קביעה זו התבססה גם על פסק דין של בית הדין להגבלים עסקיים מ-2016, בו נקבע כי סעיף שמירת הזכויות הקבוע בהסכם שבין היוצר לבין המפיק מאפשר ליוצר לגבות תמלוגים מהמשתמש באופן ישיר ולא דרך המפיק.
בסיכומו של דבר, נקבע כי תל"י זכאית לקבל מאקו"ם את חלקה ב"תמלוגי הקלטת הריקה", בשיעור של 1/3 מתוך כספי התמלוגים שמקבלת אקו"ם מ-1997 ועד היום. מפסק הדין לא ניתן לדעת בכמה כסף מדובר. אקו"ם חויבה בהוצאות משפט בסך 30,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד עידו חיטמן – משרד יגאל ארנון ושות'
- ב"כ הנתבעת: עו"ד נחום גבריאלי
עו"ד יואב סלומון
עוסק/ת ב-
קניין רוחני
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין