לפסק הדין בעניין "סאוט אלעאמל" נ' שר התעשיה המסחר והתעסוקה
בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי ההוראה הקובעת כי גיל המינימום להפרשת זכויות פנסיוניות לעובדים עומד על גיל 20 לנשים ו 21 לגברים, אינה מפלה, ובכך דחה תביעות שהגישו עמותות לביטולה מחמת הפליית גיל, מין ולאום.
בינואר 2008 נכנסו לתוקפם הסכם קיבוצי כללי וצו הרחבה אשר חייבו מעסיקים להפריש לעובדים זכויות פנסיוניות, החל מגיל 20 לעובדת-אישה ו 21 לעובד-גבר.
מספר עמותות ('עדאללה', 'בזכות', 'מרכז אדוה' ו'סאוט אלעאמל') הגישו תביעות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשה לביטול תחולת גיל המינימום כאמור, בטענה כי הוראה זו מפלה מחמת מין, גיל ולאום, לחילופין ביקשו כי גיל המינימום יוקדם ל 18. העמותות טענו, כי ההוראה מפלה באשר אינה כוללת עובדים מגיל 18, מבחינה בין נשים וגברים, ומדירה מגזרים שונים, ובהם ערבים, דרוזים, דתיים ומוגבלים, אשר יוצאים לשוק העבודה כבר בגיל 18, אולם אינם זכאים להפרשות פנסיוניות עד הגיעם לגיל 20-21.
המדינה טענה מנגד, כי על התביעה להידחות מכיוון שהיא הוגשה בשיהוי ניכר ומבלי שמוצו ההליכים (שכן העמותות לא הגישו ערר על צו ההרחבה). לגופו של עניין טענה, כי לא ניתן לשנות את הוראות הצו כך שיהיו שונות מהוראות ההסכם הקיבוצי, וכי ההסכם הינו בעל חשיבות חברתית ומשקף את שוק העבודה בישראל. ההסתדרות הוסיפה בין היתר, כי ההסכם מבטא את ההסכמות הטובות ביותר אליהן יכלו להגיע הצדדים לאחר שניהלו מו"מ ארוך וממושך.
גיל המינימום אינו מפלה בשום צורה
נשיאת ביה"ד, השופטת נילי ארד, דחתה את התביעות הן מטעמי הסף והן לגופו של עניין.
ראשית נקבע, כי למרות שהודעת שר התמ"ת על הוצאת צו ההרחבה פורסמה כבר בנובמבר 2007, לא הגישו התובעים עררים בסמוך לפרסומו, ובכך יצרו את הרושם שקיבלו אותו ללא עוררין. מעבר לכך נקבע, כי התביעות הוגשו בשיהוי ניכר, כך שקבלתן בשלב זה תגרום לביטול צו שמעניק זכויות מיטיבות לעובדים, ובכך ייגרם להם ולמעסיקים, אשר סמכו על הוראות הצו ופעלו על פיו, נזק קשה וחמור, כאשר מנגד דחייתן לא תגרום לתובעים נזק ממשי.
לגופו של עניין נפסק, כי אמנם הסכם קיבוצי אינו חסין מפני ביקורת אולם ההתערבות בו לעולם תהא במשורה, ובמקרים נדירים במיוחד, שמקרה זה אינו נמנה עליהם. נקבע, כי טרם גיבוש ההסכם ניהלו הצדדים מו"מ, שבסופו התפשרו על הוראת גיל המינימום, אשר אושרה ע"י משרד התמ"ת ומשרד המשפטים שראו בה הישג אופטימאלי, ועל כן זהו הסדר ראוי ביותר. באשר לצו ההרחבה נפסק, כי לא ניתן לשנות בו הוראה שמעוגנת בהסכם הקיבוצי, שכן צו ההרחבה הוא פועל יוצא מההסכם הקיבוצי ואינו יכול לסתור אותו.
השופטת הוסיפה ודחתה את הטענות בדבר הפלייה. נקבע, גיל המינימום להסדר אינו קריטריון מפלה שכן הינו שיקול רלוונטי, המשקף את מאפייני כח העבודה בישראל, וכי גם השירות הצבאי הוא קריטריון שיש להתחשב בו מבחינת הגיל, מכיוון שמרבית הצעירים בישראל משרתים בצבא, ונחשפים לראשונה לשוק העבודה במועד השחרור.
כן נפסק, כי לא הוכחה הפלייה מחמת מין, מאחר וזכאות נשים לקבל את ההפרשים שנה אחת לפני הגברים הינה זכות יתר לגיטימית, הנגזרת מעצם העובדה כי הן משתחררות מהצבא מוקדם יותר, מהשוני הביולוגי בין המינים, ומהתחשבות בכך שאישה זכאית לפרוש בגיל צעיר יותר מגבר.
בנוסף נפסק, כי גם הפליה עקיפה כלפי המגזרים השונים בחברה הישראלית לא הוכחה, זאת מאחר ולחיילים אין הסדר פנסיוני בתקופת השירות הסדיר, כאשר דווקא אותם מגזרים שיכולים לצאת לשוק העבודה כבר בגיל 18 נהנים מיתרון בשנים אלה, בהן הם יכולים לצבור נסיון, קידום וותק.
לפסק הדין בעניין "סאוט אלעאמל" נ' שר התעשיה המסחר והתעסוקה
למדור: דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.