האם דרשה מזונות גבוהים – האב לא ישלם שקל

בית המשפט קיבל את בקשת האב לביטול התשלום החודשי עבור שני ילדיו, על רקע שוויון עם גרושתו בזמני השהות ובפוטנציאל ההכנסות

בית המשפט למשפחה בקריית גת דחה לאחרונה תביעת אם לחייב את בעלה לשעבר במזונות שני ילדיהם, לרבות הוצאות מדור, בסך כ-7,600 שקל. השופטת דיאנה פסו-ואגו נעתרה לתביעתו הנגדית של האב לביטול המזונות, זאת על רקע הפיכת זמני השהות לשוויוניים והיות הצדדים בעלי כושר השתכרות זהה.

בני הזוג לשעבר הם הורים לשני ילדים בני 10 ו-8. לאחר פרידתם התגוררו הקטינים בעיקר אצל אמם, כאשר במאי אשתקד חויב האב במזונות זמניים בסך 1,800 שקל לחודש, לצד תשלום מחצית המשכנתה כדמי מדור.

אלא שבהמשך השתנתה חלוקת זמני השהות: בינואר האחרון אישר בית הדין הרבני הסדר שלפיו הילדים ישהו אצל כל אחד מהוריהם מחצית מהזמן. בעקבות זאת ביקש האב לבטל את המזונות ולקבוע שכל הורה יממן את צורכי הילדים בביתו, כאשר הוצאות החינוך והרפואה וקצבאות הביטוח הלאומי יחולקו שווה בשווה.

האם, מנגד, דרשה מזונות חודשיים בסך כ-5,000 שקל, השתתפות במדור בסך כ-2,600 שקל ו-70% מהוצאות החינוך והרפואה החריגות. לטענתה, הכנסתה החודשית מעסק בתחום הקעקועים ובניית הציפורניים עומדת על כ-3,500 שקל ברוטו בלבד, והיא נאלצת להסתייע כלכלית בהוריה.

בתגובה טען האב כי גרושתו מסתירה הכנסות מעסק הקוסמטיקה שמפעילה בביתה, וכי כושר השתכרותה מגיע לפחות ל-15 אלף שקל בחודש. האם, מצדה, העלתה האשמה דומה כשסיפרה כי בעלה לשעבר, שהחל לעבוד כסוכן מכירות, משתכר כספים נוספים שאינם מדווחים, בין היתר מעבודה כנהג מונית.

מיעטה ביכולותיה הכלכליות

אבל השופטת פסו-ואגו דחתה את טענות האם בדבר הכנסותיו הנוספות של האב, וקבעה כי שכרו בפועל עומד על 10,000 שקל נטו. עם זאת, לנוכח תפקידו החדש כסוכן מכירות וכישוריו הנוספים, העמידה את כושר השתכרותו לצורך ההליך על 14,100 שקל נטו.

אשר לאם, נקבע כי הכנסתה המדווחת אינה משקפת את מלוא יכולתה הכלכלית. השופטת ציינה כי גם לפי גרסתה, שלפיה היא מקבלת 2-3 לקוחות ביום תמורת 120 שקל לטיפול, ניתן להגיע להכנסה גבוהה מזו שהציגה.

"הדעת נותנת שניהול עסק עצמאי לאורך שנים בשכר שאינו נושק לשכר המינימום יוביל אדם לבחון העיסוק ולתהות האם יש מקום לשנותו, להחליפו וכיוצא זה, והכל על מנת להגדיל הכנסותיו והיקף רווחתו", הבהירה השופטת בהקשר הזה.

היא הדגישה, בתוך כך, כי חלוקת זמני השהות הקיימת, קרי השוויונית, מאפשרת לאם להרחיב את שעות עבודתה, ובהתאם להגדיל את הכנסותיה. טענתה למגבלות רפואיות הפוגעות בכושר השתכרותה לא התקבלה, והמסמכים הרפואיים שהגישה באיחור הוצאו מהתיק.

השופטת התחשבה גם בסיוע הכספי הקבוע מהורי האם, ובעובדה שרכשה את חלקו של האב בדירתם המשותפת. לבסוף העמידה את כושר השתכרותה על סכום זהה לחלוטין לזה של האב, כלומר 14,100 שקל נטו.

בנסיבות אלה, ומשנקבע כי זמני השהות והיכולות הכלכליות שווים, פסקה השופטת שאין לחייב מי מההורים במזונות חודשיים, כעמדת האב. נקבע כי קצבאות הילדים, הוצאות החינוך וההוצאות הרפואיות החריגות יחולקו בין הצדדים שווה בשווה. לא נפסקו הוצאות משפט.

• ב"כ האב: עו"ד טליה גיגי
• ב"כ האם: עו"ד עומרי ישר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.