בתביעה שהגישה נגד בנו היחיד של המנוח טענה שהיא זכאית לכך משום שהייתה ידועה בציבור שלו. ביהמ"ש לא השתכנע: "ניהלו קשר זוגי מהותי, אך לא קשרו את גורלם זה בזה"
שופט בית המשפט למשפחה בתל אביב, שמואל בר יוסף, דחה לאחרונה בקשה לצו ירושה שהגישה מי שהייתה בת הזוג של המנוח בשנים האחרונות לחייו.
מאחר שהמנוח שלא היה נשוי ולא ערך צוואה, בנו הקטין הוא יורשו היחיד לפי החוק. זוגתו של המנוח טענה שגם לה מגיע חצי מהעיזבון בהיותה ידועה בציבור של המנוח. בית המשפט קבע כי אף שהתנהלה בין השניים זוגיות של ממש, לא מדובר בקשר של ידועים בציבור, בין היתר מפני שגרו יחדיו רק בחלק מימות השבוע, שמרו על הפרדה רכושית, והמנוח אף הביע את רצונו להיפרד.
המנוח הלך לעולמו בנסיבות פתאומיות בסוף שנת 2019. הוא לא היה נשוי ולא הותיר צוואה. התובעת, היא גרושה ואם לשתי בנות שניהלה עם המנוח קשר זוגי עד למועד פטירתו והנתבע הינו בנו הקטין היחיד של המנוח.
חודשים ספורים לאחר מותו, הגישה התובעת בקשה לצו ירושה אחר המנוח בטענה שהיא ידועה בציבור שלו וזכאית לקבל חצי מהירושה.
לטענת התובעת היא והמנוח היו בני זוג החל מפברואר 2016. בסוף אותה שנה עברו להתגורר יחד בביתה שבמושב יחד עם בנותיה, ברוב ימי השבוע. לדבריה, מרכז חייו של המנוח היה במושב, שם הייתה קופת החולים שלו, והוא אף היה מנוי בחדר הכושר של המושב.
התובעת הוסיפה כי הם ניהלו זוגיות קבועה ויציבה, בילו יחדיו בשבתות וחגים, נסעו לחו"ל ביחד והיו מוכרים כזוג לכל דבר ועניין. לטענתה, כבר בתחילת הקשר הם החליטו להינשא ולהביא ילד לעולם ואף התעניינו בפונדקאות, אך החליטו לדחות את התוכניות לאחר שהתגלתה אצלה מחלת הסרטן.
הנתבע טען מנגד שאביו והתובעת לא ניהלו חיי משפחה משותפים, לא ניהלו משק בית משותף ולא גרו יחד באופן קבוע. לטענתו, לאביו היה בקשר עם נשים אחרות ובחודשים האחרונים לחייו הוא התגורר לבד בביתו ורצה להיפרד מהתובעת. הבן הוסיף כי לא היה בין התובעת לאביו שיתוף כלכלי ואין מדובר ביחסים של ידועים בציבור.
לכל היותר קשר זוגי
השופט בר יוסף דחה את התביעה. הוא התרשם שבעוד שהשניים ניהלו קשר זוגי מהותי, לא היה מדובר בשותפות גורל. כך מן הראיות והעדויות עלה כי המנוח גר חלק מימות השבוע בביתו במטרה לשמור על הפרדה ועצמאות של כל אחד מבני הזוג. כמו כן, עדויות חבריו של המנוח והודעות טקסט ששלח להם הצביעו על כך שבחודשים האחרונים לחייו חי המנוח לבדו בביתו, היה מעוניין להכיר בנות זוג אחרות ואף להיפרד מהתובעת. בנוסף, השניים לא מיסדו את הקשר על אף היותה של התובעת אישה דתייה, וגם לא הוצגו הוכחות לכך שהם החלו בהליך פונדקאות במטרה להביא ילד משותף, אלא מדובר היה רק בדיבורים ערטילאיים בלבד.
עוד קבע השופט שהתובעת והמנוח גם לא ניהלו משק בית משותף, שכן הם שמרו על הפרדה רכושית, כל אחד שמר על הכנסותיו בנפרד וניהל חשבון בנק בנפרד. אומנם המנוח ערך קניות לבית לסירוגין וכך נהגו גם במימון חופשותיהם המשותפות, אך המנוח לא השתתף בהוצאות שכירות או תחזוקת הבית מה שעיד על ארעיות היחסים ולא על קשר של ידועים בציבור.
התובעת חויבה בהוצאות ושכ"ד עו"ד הנתבע בסך 70,000 שקל.
ב"כ התובעת: מוניק אונונה - אזולאי
ב"כ הנתבע: עו"ד בעז קראוס ועו"ד עמית אלזם
עו"ד יגאל שגיא
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין