העליון הכריע בניגוד לעמדת המדינה, שהתנגדה לקיום דיונים בעררים של משוחררים בערבות בזמן המאבק בקורונה. נקבע כי ההחרגות החלות על דיוני מעצרים תקפות גם כלפי נאשמים ששוחררו בתנאים מגבילים
בית המשפט העליון דחה בימים האחרונים ערר שהגישה המדינה על החלטה של שופטת מחוזי שהורתה לדון בדחיפות בבקשת נאשם בעבירות מין לבטל תנאים מגבילים שהוטלו עליו עם שחרורו בערבות. המדינה טענה כי ההחרגות שנקבעו לגבי דיוני מעצרים במצב החירום חלות רק על עצירים ואין הצדקה להרחיב אותן גם לבקשות משוחררים. אלא שהשופט אלכס שטיין העדיף את עמדת סניגוריו של הנאשם והסניגוריה הציבורית שלפיה משוחררים בערבות זכאים להשמיע את קולם בתקופה זו לנוכח העובדה שהתנאים המגבילים פוגעים בזכויותיהם החוקתיות בזמן שעומדת להם חזקת החפות.
בהחלטה אף נקבע מתווה מיוחד לקיום הדיונים בבקשות המשוחררים כשהעדיפות תהיה לדיונים בכתב, ללא צורך בנוכחות עורכי הדין והתביעה, או באמצעים טכנולוגיים.
הנושא הבהול הגיע לשולחנו של השופט שטיין לאחר שבית משפט השלום סירב לדון בבקשת סנגוריו של הנאשם בן ה-67, עו"ד יעקב שקלאר ועו"ד אלכס רוזנוולד, לבטל את מעצר הבית שהוטל עליו או לאפשר לו לצאת להתאווררות בהתחשב בגילו ובנסיבותיו האישיות. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר שהוגש על החלטה זו והורה לקיים דיון דחוף בבקשה אך המדינה לא השלימה עם התוצאה ופנתה לבית המשפט העליון.
עו"ד איתמר גלבפיש מהפרקליטות פירט את האילוצים שעמה מתמודדת המדינה בצל המאבק בנגיף הקורונה. הוא עמד על כך שהתקנות המתירות לקיים בתקופה הנוכחית דיונים דחופים בענייני מעצרים, חלות רק על בקשות עצירים שנמצאים מאחורי סורג ובריח ולא על משוחררים בערבות.
מנגד טענו עורכי הדין שקלאר ורוזנוולד, כי הכוונה הייתה לאפשר דיונים בכל ההליכים שקשורים למעצרים ושחרור בערובה, לרבות בקשות משוחררים. לעמדת הסניגורים, יש הצדקה לדון בבקשותיהם במהירות הראויה גם בימי הקורונה לנוכח הפגיעה המהותית בזכויותיהם ובחופש התנועה שלהם עוד לפני שהורשעו. עמדה זו קיבלה גיבוי מהסנגוריה הציבורית שהצטרפה להליך כידידת בית משפט ויוצגה על-ידי עו"ד גליה ניצני ועו"ד נועה זעירי.
פגיעה בחיים ובתפקוד
השופט שטיין הסכים עם הסניגורים, תוך שהבהיר כי לו הייתה כוונה להגביל את דיוני המעצרים לבקשות עצירים בלבד הדבר היה נכתב במפורש וצירוף המילים "שחרור בערובה" לא היה מופיע בלשון התקנה.
השופט קבע כי פרשנות זו משתלבת עם הוראות חוק המעצרים והרציונל העומד מאחורי ההחלטה לאפשר דיוני מעצרים העוסקים בזכויותיהם וחובותיהם של חשודים ונאשמים למרות מצב החירום. בהקשר זה הדגיש השופט כי "שחרור הנאשם בערובה המלווה בתנאים מגבילים, כדוגמתם של מעצר בית, עיכוב יציאה מן הארץ והגבלות על חופש העיסוק והתנועה... פוגע באופן משמעותי בחיי הנאשם ובתפקודו היומיומי בעודו חוסה בצילה של חזקת החפות".
בהמשך, השופט קבע מתווה לאופן הדיון בבקשות, תוך שהבהיר כי העדיפות היא לקיים דיון באמצעות מסמכים וטענות בכתב אם שני הצדדים מסכימים לכך. היה והמבקשים לא מוכנים לנהל דיון בכתב, יהיה עליהם לציין בבקשותיהם האם הם מסכימים שהדיון יתקיים בלעדיהם, רק בנוכחות הסניגורים והתביעה, או לחילופין באמצעים טכנולוגיים. לבסוף השופט הדגיש כי לשופטי המעצרים יינתן שיקול דעת האם לקיים דיון פנים אל פנים בכל זאת, במקרים חריגים.
לגופו של עניין, ערר המדינה נדחה ובית משפט השלום יצטרך לקיים דיון דחוף בבקשת הנאשם, בהתאם לקווי הדיון שקבע השופט שטיין.
- ב"כ המדינה: עו"ד איתמר גלבפיש
- ב"כ הנאשם: עו"ד יעקב שקלאר, עו"ד אלכס רוזנוולד
- ב"כ הסניגוריה הציבורית: עו"ד גליה ניצני, עו"ד נועה זעירא
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין