״הפניקס״ טענה שהזכיינית פעלה בניגוד לדרישות הפוליסה כשלא הפקידה את הפדיון בבנק ביום שלפני השוד. בית המשפט קיבל את תביעת הזכיינית וחייב את המבטחת בהוצאות גבוהות יחסית.
ב-2016 נשדד דוכן פיס ונגנבו ממנו 4,000 שקל. הדוכן היה מבוטח ב״הפניקס״ אך היא דחתה את תביעת המפעילה בשל סעיף בפוליסה המחייב אותה להפקיד את הפדיון בבנק מידי יום. השופט אמיר ויצנבליט קבע שהסעיף מתייחס רק לימים בהם הבנק פתוח ומאחר שיום לפני השוד הבנק היה סגור, המבטחת פעלה בניגוד לפוליסה כששללה את הכיסוי הביטוחי.
בתביעה שהוגשה בסוף השנה שעברה סיפרה מפעילת הדוכן שלפני כשנה נשדדו ממנה חלק מכספי הפדיון שנצבר באותו יום וביום שלפני השוד.
הם הוסיפה כי ביטחה את פעילות הדוכן בחברת ״הפניקס״ ובכלל זה רכשה כיסוי למקרה של שוד, אך פנייתה למבטחת נדחתה בטענה שחל אחד החריגים לפוליסה.
״הפניקס״ מצדה לא הכחישה את השוד אך טענה שאחד מתנאי הפוליסה הוא שעל התובעת להפקיד בבנק את הכספים שהצטברו בקופה מידי יום. לטענתה, הזכיינית נהגה לצבור כספים ולא הפקידה בבנק את הפדיון היומי יום קודם לשוד ולכן לא עמדה בתנאי הפוליסה.
התובעת השיבה שמידי יום נצברים אצלה סכומים גבוהים במזומן אך קיים קושי לעמוד בתנאי הפוליסה שכן בימים שישי, מוצאי שבת וראשון הבנק שלה סגור. היא הסבירה שמאחר שהשוד אירע ביום שני בשבוע היו בקופה כספי הפדיון של אותו יום ושל היום הקודם.
הנתבעת השיבה שהיה על התובעת להפקיד את הכספים ביום שני בבוקר ולא להמתין לסוף היום.
גבול סביר
אך השופט אמיר ויצנבליט מבית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה קיבל את התביעה. הוא ציין שמלשון הפוליסה עולה שעל המבוטחת להפקיד בבנק את הכספים מידי יום ״בכפוף ובהתאם לשעות הפעילות של הזכיין והבנק״.
בנסיבות אלה לדבריו ומאחר שסניף הבנק של התובעת סגור בימי ראשון היא לא הייתה חייבת להפקיד את הכספים שהצטברו יום קודם לשוד.
השופט הוסיף שאם המבטחת סבורה שהיה על הזכיינית להפקיד את הכספים שהצטברו בבוקר שלמחרת, היה עליה לרשום זאת במפורש בפוליסה. בכך מקרה לדבריו, ״יש לשים גבול סביר לדרישה מהמבוטח להיטלטל לסניף הבנק״.
כמו כן לדבריו, גם אם היה מתקיים הסייג שבפוליסה לא היה מקום לשלול את הכיסוי הביטוחי לגמרי אלא להפחיתו באופן יחסי שכן הדרישה להפקדה יומית היא ״אמצעי להפחתת סיכון״. השופט הבהיר שבדרך כלל כאשר מבוטח לא נקט באמצעי להפחתת סיכון שנקבע בפוליסה על המבטח לשלם לו תגמולים מופחתים בהתאם לעלייה שהייתה מתרחשת בפרמיה אלמלא נקבע אותו אמצעי.
בסיכומו של דבר הורה השופט לנתבעת לשלם למבוטחת את סכום הגניבה במלואו, 4,000 שקל, בניכוי השתתפות עצמית בסך 2,000 שקל.
השופט חייב את הנתבעת בהוצאות בסך 1,500 שקל, סכום גבוה יחסית להיקף התביעה. הוא הדגיש כי ראוי שהסכום ישקף תמריץ למבטחים לשקול היטב את עמדתם טרם שלילת הכיסוי ולא לנקוט ב״שיטת מצליח״.
- שמות ב״כ הצדדים לא פורטו בפסק הדין
עו"ד אלדד אוחיון
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין