בעלי הקרקע הצהירו בהסכם שיש טופס 4 לפעילות בתחנת הדלק אך בדיעבד התברר כי לא אושר תדלוק בגז, מה שמנע ממפעילת התחנה מלקבל רישיון עסק. בית המשפט קבע כי הבעלים הפרו את חובת הגילוי והטעו את המפעילה.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל לאחרונה בקשה שהגישה מפעילת תחנות הדלק "זר" כנגד בעלות מתחם תדלוק בראשון לציון "ש.י. מיטב השקעות יזום ובנין" ו"חי-שי השקעות 2006", והצהיר על ביטול הסכם שכירות שנכרת ביניהן ב-2016 מחמת הטעייה והפרה יסודית. השופט נפתלי שילה קבע כי המשכירות הפרו את חובת הגילוי המוטלת עליהן כשהסתירו מ"זר" את העובדה שהתחנה לא קיבלה היתר להפעלת מתקן תדלוק בגז, מה שמנע ממנה את האפשרות לקבל רישיון עסק קבוע.
בבקשה להצהרה על ביטול הסכם השכירות שהגישה "זר" בשנה שעברה היא טענה כי הוטעתה על ידי בעליהן של המשכירות, שאף הפרו את ההסכם, כשהצהירו כי יש לתחנה היתרי בנייה וטופס אכלוס מלאים ואין כל מניעה להוציא רישיון עסק, בעוד שבפועל לא ניתן לתחנה היתר לשירותי תדלוק בגז ועד היום היא לא הצליחה לקבל רישיון עסק קבוע.
לעומת זאת טענו המשכירות כי "זר" מנסה להשתחרר מההסכם מסיבות כלכליות, ואין לה עילה רצינית לביטולו. המשכירות הדגישו כי אין מניעה להוציא רישיון עסק והסיבה היחידה שעד היום לא קיבלה "זר" רישיון קבוע היא השיהוי הרב שלה בהגשת הבקשה לרישיון העסק וסירובה לפעול בהתאם לדרישות העירייה.
עוד נטען כי בהסכם הצהירה "זר" כי ערכה את כל הבדיקות הרלוונטיות כך שהייתה מודעת לכך שלא ניתן היתר לתדלוק בגז. מכל מקום נטען כי פעילות המתקן זניחה ולא מדובר בעיקר הרווח מהתחנה.
מידע מהותי
בפסק דינו הבהיר השופט שילה כי כלל אין רלוונטיות למחדלים של "זר", שכן החובה לגלות פרטים מהותיים על אודות העסקה מוטלת על שכמן של המשכירות - והן אלה שהפרו את חובת הגילוי הזו כשלא מסרו ל"זר" את המידע שהיה מהותי עבורה.
בהקשר זה השופט ציין כי אחד מבעלי המשכירות הודה שהיה מודע היטב לכך "שזר" לא הייתה מתקשרת בהסכם לו הייתה יודעת שאין היתר לתדלוק בגז. כמו כן, העובדה שלאורך השנים ניסו המשכירות להשיג את ההיתר (ולא הצליחו) מעיד שגם בעיני בעליהן מדובר ברכיב מהותי וחשוב.
השופט אף הדגיש כי משמעותו הכלכלית של מתקן הגז כלל לא משנה נוכח העובדה שהסכם השכירות הקנה ל"זר" את הזכות לקבל תחנה עם מתקן לתדלוק בגז.
לבסוף השופט ציין כי בניגוד לטענת המשכירות, אין שום ודאות שיינתן לתחנה רישיון קבוע, במיוחד בהנחה שהשכנים יגישו התנגדויות להיתר בשל חשש מפעילות מתקני גז ליד בתיהם, כך שהבעיה הזו לא ניתנת לתיקון ודאי.
מכאן, השופט קבע כי הצהרת המשכירות בהסכם כי לתחנה יש היתר מלא הייתה כוזבת ומטעה. לפיכך, התביעה התקבלה והשופט הצהיר כי הסכם השכירות בטל מחמת טעות, הטעייה והפרה יסודית של ההסכם. השופט אף התיר ל"זר" להגיש תביעה נפרדת לפיצוי נזיקי, וחייב את המשכירות בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 50 אלף שקל.
- ב"כ המבקשת: עו"ד בועז בן צור, עו"ד תומר שקרצי
- ב"כ המשיבות: יואל מזור, עורך דין מסחרי
עו"ד יעקב חג'ג'
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין