הקטין ואחיו נולדו בשכם לאב ישראלי שנולד ביהודה ושומרון. לאחר לידתם הם נרשמו כאזרחים אך כ-15 שנה לאחר מכן טען משרד הפנים שמדובר בטעות פקידותית. עתירה שהגישו הילדים התקבלה ואזרחותם לא תבוטל
השופטת תמר בר-אשר קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו שני אחים נגד משרד הפנים. השניים הם הילדים הגדולים במשפחה המונה 6 ילדים שגרה בכפר ברא. ביוני 2022 הודיע משרד הפנים לילדים ואביהם כי רישומם כישראלים בסמוך ללידתם נעשה בטעות, שכן האב הוא אזרח ישראל שנולד מחוץ לישראל (ביהודה ושומרון). השופטת קבעה כי לנוכח חלוף הזמן והסתמכות המשפחה על הרישום אין הצדקה לביטול אזרחותם של הילדים.
משפחת העותרים גרה בכפר ברא (מועצה מקומית בשטח ישראל). אב המשפחה הוא אזרח ישראלי שנולד באזור יהודה ושומרון לאם אזרחית ישראלית ילידת ישראל.
בשנת 2003 נישא האב לתושבת יהודה ושומרון ולבני הזוג נולדו שישה ילדים. מעמדה של האם לא הוסדר.
שני הבנים הגדולים נולדו בשכם (באזור יהודה ושומרון). ארבעת הילדים הנוספים של בני הזוג נולדו בבית חולים ישראליים והם אזרחי ישראל.
ב-2007 נרשמו הילדים הגדולים במרשם האוכלוסין בלשכת פתח תקווה כאזרחים ישראלים מלידה.
ב-2021 כשהגיע האב עם הילד הגדול למשרד הפנים כדי להנפיק לו תעודת זהות ראשונה התברר כי הרישום נעשה בטעות ובניגוד לחוק. המשרד הודיע למשפחה כי הרישום ״בטל מעיקרו״ וכי שני הילדים הגדולים אינם אזרחי ישראל.
בעתירה טענו הילדים והאב כי הקטינים עצמם ואף כל שאר בני משפחתם הסתמכו על הרישום כאזרחי ישראל, כי המשפחה קבעה את מרכז חייה בישראל וכי במשך שנים רבות לא עלתה כל טענה בעניין אזרחות הקטינים.
הם הדגישו שהשלכות ההחלטה לבטל את אזרחותם של הקטינים בטענה כי ניתנה בטעות, הן דרמתיות ומשמעותיות שכן אין לקטינים כל מקום אחר בעולם.
משרד הפנים טען מצידו כי ההחלטה בדבר מתן אזרחות לקטינים בטלה מעיקרה, שכן השניים הם דור שני לאזרח ישראלי שנולד מחוץ לישראל ועל פי חוק האזרחות לא ניתן להקנות להם אזרחות ישראלית מכוח לידה.
כלאחר יד
השופטת תמר בר-אשר מבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים ציינה כי אמנם לפי החוק רכישת אזרחות ישראלית מכוח לידה לגבי מי שנולד מחוץ לישראל אפשרית רק לגבי הדור הראשון שנולד מחוץ לישראל. לעומת זאת, בדור השני של לידה מחוץ לישראל לא ניתן לרכוש אזרחות ישראלית רק מכוח לידה.
עם זאת, לנוכח חשיבותה של הזכות לאזרחות, שלילתה אינה יכולה להיעשות אלא לאחר בירור מעמיק והפעלת שיקול דעת ראוי.
השופט הוסיפה כי אין מקום לראות בכל החלטה שניתנה תוך חריגה מסמכות או בכל החלטה הנגועה באי חוקיות משום החלטה בטלה מעיקרה, כטענת משרד הפנים. המגמה כיום היא לבחון את ההחלטה בהתאם למבחן הבטלות היחסית, אשר מבחין בין עצם הפגם שנפל במעשה המינהלי לבין תוצאתו.
השופטת הגיעה למסקנה כי שיקולי צדק וכן מתן משקל למידת הסתמכותם של העותרים על רישומם כאזרחים ישראלים תומכים בתוצאה של אי ביטול הרישום.
״מדובר במי שגרים בישראל מאז לידתם שאף אביהם הוא כאמור, אזרח ישראלי, כך שרק בשל מקום לידתם נשללה מהם האפשרות לרכוש אזרחות מכוח לידה״, כתבה.
השופטת הוסיפה כי שלילת אזרחות אינה יכולה להיעשות כלאחר יד כפי שנעשה בנסיבות הנדונות.
בסופו של דבר התקבלה העתירה והחלטת משרד הפנים בוטלה.
המשרד חויב בהוצאות בסך 10,000 שקל.
- ב״כ העותרים: עו"ד דינה וולפרט
- ב״כ המשיב: עו"ד ענבל וילנר פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
עו"ד דודי מאור
עוסק/ת ב-
חוקתי ומנהלי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין