ביקשה לרשת את שכנתה על סמך צוואה בעל פה – ונדחתה

האישה טענה כי שכנתה ציוותה לה את רכושה על ערש דווי בדברים שמסרה לשתי נשים שונות. בית המשפט קבע שלא התקיימו התנאים לקיום צוואת ״שכיב מרע״

בבית המשפט למשפחה בחיפה נדחתה לאחרונה בקשה לקיום צוואת "שכיב מרע" (צוואה בעל פה). המבקשת, שכנתה של אישה שנפטרה ולא הותירה קרובים מדרגה ראשונה, טענה כי היא הביעה את רצונה להוריש לה את רכושה אך לא הספיקה לערוך צוואה מסודרת. האפוטרופוס הכללי התנגד. השופטת קבעה שהצוואה אינה עומדת בתנאים המהותיים שנקבעו בחוק.  

המנוחה נפטרה בתחילת מרץ 2018. כמה ימים אחר כך הופקד אצל הרשם לענייני ירושה מסמך שכותרתו ״צוואת שכיב מרע״ שנחתם על ידי שתי נשים. האחת הצהירה כי שלושה ימים לפני מותה המנוחה מסרה לה כי היא רוצה להוריש את רכושה לשכנתה. השנייה הצהירה כי אותם דברים נמסרו לה כשבועיים לפני הפטירה.

על סמך האמור ביקשה השכנה לקיים את הצוואה. היא הבהירה כי מדובר בעיזבון קטן יחסית שהיקפו כ-40,000 שקל. לטענתה, לא יכולה להיות מחלוקת בכל הנוגע לרצונה האחרון של המנוחה כי כספה יועבר לה. היא ציינה כי המנוחה עלתה לישראל בגפה מרוסיה בשנות ה-90, לא נישאה ואין לה ילדים.

היא הוסיפה כי פיתחה יחסי שכנות וחברות טובים איתה והמנוחה כינתה אותה בפני חבריה ״בתה״. לדבריה, טיפלה במנוחה, בישלה לה, קילחה אותה, החליפה לה חיתולים והן אף חלקו אהבה משותפת לחתולי רחוב.

היא סיכמה כי עקב צירוף מקרים מצער המנוחה לא הספיקה לערוך צוואה בפני עורך דין עקב היותו בחופשה. בנסיבות אלה לא נותרה ברירה אלא להגיש את דבריה האחרונים כצוואת שכיב מרע.

האפוטרופוס הכללי התנגד לבקשה וטען כי לא התמלאו תנאי היסוד שנקבעו בחוק. בין היתר, לא הוכח שהמנוחה ״ראתה עצמה מול פני המוות״. אמנם היה לה קושי במצב התפקודי אך לא עלה כל חשש לסכנת חיים. המנוחה אף לא אושפזה בבית חולים בתקופה האחרונה לחייה ולא ניתנה המלצה לאשפוז. היא נפטרה בביתה ובאותו יום אף אמורה הייתה לצאת לבדיקת קרדיולוג.

לא צפתה את פטירתה

השופטת ענבל קצב-קרן דחתה את הבקשה.

היא הבהירה כי על מנת שצוואה בעל פה תוכר, יש צורך בחמישה תנאים מצטברים ומהותיים: המצווה רואה עצמו מול פני המוות, דברי הצוואה נמסרו בעל פה לשני עדים המבינים את שפת המצווה, הדברים נרשמו בזכרון דברים על ידי העדים, זכרון הדברים יופקד אצל הרשם לענייני ירושה ועל הרישום, החתימה וההפקדה להיעשות בסמוך לאחר שניתן לעשות כן. לכך יש להוסיף את דרישת הפסיקה להוכיח גמירות דעת של המצווה. 

השופטת קבעה כי לא הוכח שהמנוחה ראתה עצמה מול פני המוות. היא אמנם סבלה ממחלות כרוניות חמורות אך לא ניתן ללמוד על החמרה משמעותית במצבה בסמוך לפטירתה.  

כמו כן, מהעדויות עלה שהמנוחה לא צפתה את פטירתה. גם גמירות דעתה של המנוחה  להוריש את רכושה למבקשת לא הוכחה.

בנוסף עלו ספקות בכל הנוגע לדיוק ברישום דברי המנוחה בזכרון הדברים שהוגש והופקד אצל הרשם.

בסיכומו של דבר קבעה השופטת כי לא התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה שבעל פה ולא הוכח מעל לכל ספק כי מדובר ב״צוואת אמת״.

לא ניתן צו להוצאות.

• ב״כ המבקשת: עו"ד עופר בן ארי, עו״ד נועה אדרי
• ב״כ המשיב: לא צוין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין