רשמת ביהמ"ש למשפחה לא הסכימה לחייב במזונות כל עוד לא הוכח שהאב קיבל את התביעה. בפסק דין חריג שניתן בערעור על החלטתה נקבע כי אין להשאיר את הילדים ללא מימון כשברור שהאב מודע לתביעה ולחובת המזונות.
פסק דין חשוב שניתן לאחרונה על ידי סגן נשיא בית המשפט למשפחה בירושלים נמרוד פלקס קובע כי אף שפסיקת מזונות ילדים בהיעדר הגנה מתאפשרת רק כשמוכח שהתביעה הומצאה לידי האב, יש מקרים חריגים שמצדיקים לסטות מהכלל כדי שלא לפגוע בילדים.
הקביעה העקרונית הזו ניתנה במסגרת ערעור שהגישה אם שבקשתה לחייב את האב במזונות לפני שהגיש כתב הגנה נדחתה.
העניין היה כזה: האב מתגורר בארה"ב והאם טענה ששלחה לו את כתב התביעה אבל לא קיבלה על כך אישור. האם הבהירה שהיא יודעת בוודאות שהאב קיבל את התביעה ומודע לה, וזאת לנוכח דברים שאמר עורך הדין שלו במסגרת תביעת חטיפה שהגיש נגדה.
למרות זאת, רשמת בית המשפט למשפחה דחתה את בקשתה וקבעה כי אינה רשאית לחייב את האב במזונות כל עוד לא הוכח שכתב התביעה הומצאה לידיו כדין, וידיעה לא מספיקה בעניין זה.
בערעור על ההחלטה טענה האם כי עורך הדין של האב אמר במפורש כי הוא והאב מודעים לקיומה של תביעת המזונות בישראל, והאב אפילו כי שלח לה המחאות לתשלום המזונות, שלא נפרעו בגלל ליקויים. בנסיבות אלה היה מקום לקבוע שכתב התביעה הגיע לאב ולפסוק לילדים את מזונותיהם.
הצדק גובר
בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, ציין סגן הנשיא נמרוד פלקס כי אינו סבור שאמירותיו הבעייתיות של עורך הדין או משלוח ההמחאות מוכיחים שהאב אכן קיבל לידיו את כתב התביעה כדין. בהקשר זה השופט ציין שהאם לא מסרה תאריך מסוים שבו לדעתה התקבלו המסמכים, ובאשר להמחאות, הרי שהן נמסרו לה עוד בזמן שהתביעה הייתה עדיין אצל מתורגמן לאנגלית. כלומר, לפני שנשלחה אליו בפועל.
למרות זאת, השופט קבע כי בנסיבות החריגות של המקרה אין צורך בהוכחת המצאה ואפשר להסתפק בידיעתו הברורה של האב על אודות הגשת תביעת המזונות – כפי שעלתה בין היתר מדברי עורך הדין שלו ומכך שמיהר לשלוח המחאות לא תקינות לטובת מזונות זמניים.
השופט הדגיש כי הכלל הקובע הוא אכן "כלל ההמצאה" ולא "כלל הידיעה", כפי שקבעה הרשמת. ואולם, כבר היו פסקי דין יוצאי דופן שבהם בתי המשפט העדיפו את הידיעה על פני ההמצאה. לטעמו, המקרה הנוכחי צריך להיכנס לגדרם מאחר שעל הפרק עומדים מזונות שאמורים לספק את הצרכים הבסיסיים של הילדים. במצב כזה, קבע, עשיית הצדק צריכה לגבור על סדרי הדין הרגילים.
"לטעמי בפנינה מקרה מובהק בו על בית המשפט להעניק לקטינים סעד, אף אם לא נחה דעתו, כי אכן כתב התביעה הומצא למשיב על פי הוראות הדין. זאת כאמור בהתחשב בידיעתו הברורה של המשיב על התביעה, משמעותה, וחובתו לשאת במזונות ילדיו הקטינים – חובה בה דומה שאף המשיב עצמו מכיר...", סיכם השופט את הכרעתו.
לפיכך הערעור התקבל והשופט פלקס החזיר את התיק לרשמת והורה לה לדון בבקשת האם גם מבלי שהוכח כי כתב התביעה הומצא לאב.
* עו"ד רן רייכמן עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין