חייל עם סיפור חיים קשה לקה בהתקף פסיכוטי במהלך השירות. משרד הביטחון סירב להכיר במחלת הסכיזופרניה שהתפרצה אצלו כנכות צבאית, אולם ביהמ"ש מצא שקיים קשר מובהק בין מצבו לבין השירות הצבאי הנוקשה.
בימ"ש השלום בחיפה קיבל ערעורו של חולה סכיזופרניה שהתשחרר מצה"ל ב-2011 אחרי תשעה חודשי שירות, שבמהלכם מצבו הנפשי הלך מדחי לדחי. השופטת כאמלה ג'דעון קבעה כי הלחצים הנפשיים והמשטר הכפייתי הייחודי לחיי הצבא הם שדחקו בנפשו של המערער עד להתפרצות המחלה.
בגיל שש המערער עלה עם אמו מאוקראינה. הוריו התגרשו כשהיה בן חצי שנה והאב נטש אותו. לאורך השנים בארץ הוא סבל מבעיות התנהגות, וכן מיחסים בלתי יציבים עם אמו. עם זאת, הוא הצליח לסיים 12 שנות לימוד עם בגרות חלקית.
בשנת 2010 הוא התגייס לתותחנים ואחרי טירונות הופנה לקורס מכונאי רכב, אך במהלך השירות מצבו הלך להתדרדר, הוא נכנס ויצא מכלא 6 בעקבות מעורבות בתקריות אלימות, ובהמשך נעלם מהבסיס ונמצא על חוף הים כשוהא תשוש ומיובש, ובמצב פסיכוטי. מאוחר יותר אובחנה אצלו סכיזופרניה פרנוידלית, והוא שוחרר עם פרופיל 21.
בשנת 2013 קצין התגמולים במשרד הבטחון דחה את תביעתו להכרה במצבו כנכות צבאית, בנימוק שאין קשר בין מחלתו לבין תנאי שירותו הצבאי.
על החלטה זו הגיש הצעיר ערעור באמצעות עוה"ד מיכאל פסקל, בו נטען כי כבר מתחילת השירות נקלע המערער ללחצים נפשיים בשל התנכלות מצד אחד ממפקדיו, וזה מה שהביא להפתחות המחלה. עמדה זו נתמכה בחוות דעת פסיכיאטרית.
משרד הביטחון, שיוצג על ידי פרקליטות מחוז חיפה, התבסס על חוות דעת מומחה מטעמו, שגרס כי התפרצות המחלה לא אירעה עקב השירות, אלא על רקע הקשיים בחייו של המערער עוד לפני הגיוס.
בנוסף נטען שגם אם יוכח קיומו של קשר סיבתי-רפואי, הרי שלא מתקיים קשר סיבתי-משפטי, משום לא הוכח כל אירוע חריג במהלך שירותו הקצר של המערער, וענישה צבאית כמו מאסר בכלא צבאי לא הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון ככזו המקיימת קשר סיבתי משפטי בין השירות לבין הפגיעה.
משטר כפייתי
לאחר ששטחה את התיעוד הרפואי, השופטת ג'דעון השתכנעה כי המערער סבל ממצוקה נפשית עקב תנאי השירות כבר מתחילת הגיוס, מצוקה שהתגברה בין היתר בשל קשיי שפה והסתגלות, וקושי ביצירת קשרים חברתיים, ובאה לידי ביטוי במעשי אלימות ועבירות משמעת.
בהיבט של קשר סיבתי-רפואי, השופטת החליטה לאמץ את דעתו של המומחה מטעם המערער, והסבירה כי בניגוד לחוות הדעת מטעם משרד הביטחון, ניתן למצוא בה תהליך מסודר ומשכנע של הסקת מסקנות.
מכאן הדיון עבר לשאלת הקשר הסיבתי-משפטי. השופטת קבעה כי הלחצים הנפשיים והמשטר הכפייתי הייחודי לחיי הצבא, הם שדחקו בנפשו של המערער עד להתפרצות המחלה, בשונה מהחיים האזרחיים של המערער, שלמרות הקשיים שחווה לא לקה במחלה במהלכם.
בהקשר זה השופטת ציינה כי "העדרו של מאפיין צבאי מובהק או אירוע חריג, אינו שולל בהכרח הכרה בקיומו של קשר סיבתי משפטי כאמור, ובלבד שהתנאים שגרמו לפרוץ המחלה הינם בעלי אפיון ייחודי לחיי הצבא".
בסיכומו של דבר, השופטת החליטה שמצבו הנפשי של המערער החמיר עקב השירות הצבאי. משרד הביטחון חויב לשלם למערער את עלות חוות הדעת הרפואית וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין