ביחד בנכסים, לחוד בחובות: בית המשפט דחה את הניסיון לחייב אישה בחוב העסקי של בעלה

שותפים עסקיים נפרדו, ולימים תבע האחד לחייב את אשתו של האחר במחצית החובות שנצברו, בסך 1.85 מיליון ש'. תביעתו נדחתה, הגם שהאישה הוכרה כבעלת 50% מנכסי בעלה

שותפות אישה בנכסי בעלה אינה גוררת אוטומטית אף שיתוף בחובותיו העסקיים: כך הבהירה לאחרונה השופטת הבכירה רים נדאף מבית משפט השלום בנוף הגליל. היא דחתה תביעת נושה של עוסק לשעבר בתחום הביגוד, לחייב את רעייתו – עקרת בית – במחצית החובות שלטענתו צבר כלפיו, כ-1.85 מיליון שקל.

הנתבעים נשואים מזה כ-43 שנה. הנתבעת היא עקרת בית, כאשר בעלה-הנתבע ניהל בעבר שותפות עסקית עם התובע בתחום הביגוד וההלבשה. בשנת 2011 עלו יחסי השניים על שרטון, ודרכיהם נפרדו. בינואר 2017 קבע בורר כי הנתבע חייב לשלם לתובע 600 אלף שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות נלוות.

בהמשך נקט הנושה בהליך הוצאה לפועל, במסגרתו עוקלו שני נכסים שרכשו בני הזוג, הרשומים על-שם הבעל. בשלב זה עתרה אשתו להקפאת הליכים בטענה שהיא בעלת חצי מהנכסים, ובהמשך אכן קבע בית המשפט למשפחה שהיא ובעלה שותפים שווים בנכסים הללו. ביולי 2023 פנה הנושה בתביעתו לחייבה במחצית מחובות בן-זוגה כלפיו, העומדים לטענתו על 1,853,706 שקל.

טענתו המרכזית הייתה כי אשת בעל חובו אינה יכולה מצד אחד ליהנות מפירות השיתוף בנכסים שצברה במהלך הנישואין, ובה בעת להתנער מהחובות שנצברו באותה תקופה ממש. מנגד טענו בני הזוג שחל עליהם חוק יחסי ממון הקובע הפרדה בחובות, ואינו מטיל אחריות אוטומטית על בן-הזוג. נטען כי לא הוכחה כוונת שיתוף קונקרטית בחובות, ומכאן שעל התביעה להידחות.

לא הוכח שהייתה מעורבת

ואכן, השופטת נדאף הבהירה שלפי סעיף 4 לחוק יחסי ממון, "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני". אכן, ציינה השופטת, ניתן אומנם לטעון לשיתוף ספציפי בחובות מכוח הדין הכללי, ואולם לשם כך על התובע להוכיח בין היתר מעורבות פעילה של האישה בעסקי בעלה.

אלא שלמסקנתה, שותפו העסקי לשעבר של הנתבע לא עמד בנטל זה. היא דחתה, בתוך כך, את ניסיונו להיתלות בשיתוף הנתבעת בנכסי בעלה, שכאמור הוכר זה מכבר: "אין די להצביע על 'זכייתה' של הנתבעת במחצית הנכסים המשותפים", חידדה, "שכן שותפות בזכויות אינה מטילה מאליה גם כוונה קונקרטית, מפורשת או משתמעת, בחובות העסקיים של הנתבע".

יתרה מכך, הדגישה השופטת, אחד הנכסים המעוקלים נרכש ב-1998, הרבה לפני תחילת הפעילות העסקית ב-2004, כאשר הנכס הנוסף נקנה בשנה זו, בסמוך להקמת השותפות ולפני שנוצר החוב העסקי כלפי התובע. במלים אחרות, לא עלה ביד התובע להוכיח כי כספי החוב שימשו לצורך רכישת הנכסים.

לבסוף התרשמה השופטת כי על רקע היותה עקרת בית, לא הוכח כי הנתבעת אכן הייתה מעורבת באופן פעיל בעסקי בעלה, באופן המצדיק לשתפה בחובות שצמחו מהם. לפיכך היא הורתה על דחיית התביעה, תוך חיוב נושה הבעל ב-25 אלף שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד.

• ב"כ התובע: עו"ד וסים שחאדה
• ב"כ הנתבעים: עו"ד ש. קובטי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.