ביהמ"ש לענייני משפחה בבאר-שבע הכריע לאחרונה בתביעה להגדלת מזונותיהם של שני ילדים. פסק הדין סיפק דיון מעניין בסוגיית זכותם של ילדים להגיש תובענה עצמאית, באמצעות אחד ההורים.
התביעה הוגשה בשנת 2014 כתובענה עצמאית של הילדים – כיום בני 7 ו-11 – באמצעות אמם, לאחר שהיא והאב התגרשו בשנת 2013. מאז שניהם נישאו בשנית והקימו משפחות חדשות.
ליבת התביעה עסקה בהסכם גירושין שאושר ב-2013 בביה"ד הרבני בבאר-שבע, ולפיו האב התחייב למזונות חודשיים של 2,800 שקל – 1,400 שקל לכל ילד.
התביעה ביקשה הגדלת המזונות ל-5,100 שקל לחודש, בתוספת השתתפות במחצית הוצאות החינוך והרפואה.
התביעה טענה כי ביה"ד הרבני לא בחן את עניינם של הילדים כנדרש, וכי שיעור המזונות שנקבע בהסכם מקפח אותם ואינו מביא בחשבון את כל צרכיהם, הכוללים גם חינוך וחוגים.
האב-הנתבע טען כי ההסכם משקף את הסכמות הצדדים, ולקח בחשבון את צרכי הילדים, מה עוד שהאם לא הצביעה על שינוי נסיבות מהותי או על דבר שלא נלקח בחשבון במסגרת ההסכם.
האב אף טען כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשאת במזונות גבוהים יותר, בהיותו מובטל ובעל משפחה חדשה.
הבינו את ההסכם
כאמור, מדובר בתביעה עצמאית מטעם הילדים. השופט בן שלו הסביר כי השאלה האם יש לילד זכות תביעה עצמאית מהווה סוגיה נרחבת בעלת היבטים שונים. מחד, למשל, יש לגשת אליה בזהירות, בשל מגוון של חסרונות, ובהם הפגיעה בוודאות וביציבות "המעשה השיפוטי", שהרי נושא המזונות כבר נדון.
עם זאת, היות שבמרכז העניין עומד עקרון טובת הילד, לילדים ישנה אפשרות להגיש תביעה עצמאית, כאשר המבחן המהותי, כלומר השאלה הבסיסית, היא האם קופחה זכותם למזונות.
מכאן ניגש השופט למקרה הספציפי, והגיע למסקנה שיש לדחות את התביעה. השופט הבהיר כי לא הונחה לפניו ראיה כלשהי שלפיה בית הדין לא בחן את טובת הילדים לגופה כשאישר האת הסכם הגירושין, מה גם שההסכם הוקרא לצדדים והדיינים שוכנעו שהם הבינו את כל סעיפיו.
"אדרבא, בעצם ההכרה בתובענה כתובענה עצמאית בדבר מזונות קטינים בנסיבות בהן מי שערך את ההסכם הוא דווקא בא כח האם, עלולה להיטמע הנחה מובלעת בדבר קיומה של 'הזנחת קטין', כאמור. ספק אם זו היתה הכוונה עת הוגשה התובענה שלפני. מן הנימוקים דלעיל אני דוחה את הטענה שיש לראות בתובענה זו כתובענה עצמאית של קטינים", כתב השופט.
לאחר מכן השופט הבהיר כי גם אם נראה בכך תביעה של האם להגדלת מזונות, התוצאה לא תשתנה. לנוכח הכנסות הצדדים וסכום המזונות שלא מצא אותו בלתי סביר.
השופט לא פסק הוצאות משפט, וסיכם את הדברים: "לא מצאתי שפסק הדין קיפח את זכויות הקטינים באופן שמצריך התערבות בסכום המזונות. זאת, בין אם עסקינן בתובענה שהוכתרה כתובענה עצמאית מטעם הקטינים, ובין אם עסקינן בתובענת האם לנוכח שינוי נסיבות מהותי נטען".
בחזרה לסוגייה הכללית יותר. ניתן לראות שגם במישור הדיוני והפורמלי וגם מבחינה מהותית, בית המשפט נזהר מקביעת מסמרות כשמדובר בזכויות ילדים, ולכן מאפשר גם להם (ולא רק להוריהם) להגיש תביעה לשינוי מזונות, וכך לדון בעניינם בשנית.
זהו אינו דבר של מה בכך. אולם לאחר מכן, כבכל משפט, הדברים ייבחנו לגופו של עניין. מצבם של הילדים וצרכיהם, מצבם הכלכלי של ההורים ונסיבות נוספות, כל אלה יכריעו את הכף לכאן או לכאן.
- ב"כ התובעים: עו"ד רונן דינצ'י
- הנתבע: בעצמו
עו"ד אריה לרנר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין