הוועדה ביקשה לסגור בית ספר וגן ילדים, בטענה שהיתר הבנייה אוסר פעילות שאינה תעשייתית. המחוזי דחה את ערעורה: במשך 10 שנים פעל במקום מתנ"ס מטעם העירייה, והוועדה לא טענה דבר.
המבנה הידוע כ"בית התעשייה" אושר בתכניות בנייה מ-1934. גם הבניין עצמו נבנה עוד בתקופת המנדט הבריטי בהיתר שניתן בנובמבר 1947.
לייעוץ בתכנון ובנייה:
עורך דין תכנון ובנייה
ביולי 2016, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיר הוציאה צווי הפסקת עבודה, איסור שימוש ומניעת פעולות. הצווים הוצאו לאחר שהוועדה גילתה כי במבנה מתבצעות עבודות בינוי לצורך הכשרת שני חצאי קומות לצורך מוסד חינוך – בית ספר וגן ילדים.
הגורמים שביצעו את העבודות ביקשו לבטל את הצווים ופנו לבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה.
השאלה העיקרית שעמדה על הפרק הייתה האם מבחינת דיני התכנון והבנייה מותר לעשות במבנה שימוש למטרת מוסדות חינוכיים.
לפני כחודשיים, בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה השיב על השאלה בחיוב. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בחיפה סירבה להשלים עם ההחלטה והגישה ערעור בביהמ"ש המחוזי בעיר.
אלא שסגן הנשיא השופט אברהם אליקים הסכים עם הערכאה הקודמת. בפסק דינו הוא פירט את טענות המערערת ודחה את כולן.
יש לציין שנכון להיום העבודות הסתיימו. מתחילת שנת הלימודים הנוכחית החל לפעול מוסד חינוכי במקום, לאחר שמשרד החינוך נתן אישור זמני להפעלת בית הספר.
המערערת טענה, בין היתר, כי ההיתר אינו מפרט מה מותר לעשות בכל קומה וקומה של המבנה, כך שאין הקצאה של שטח ייחודי לשימושים מסוימים ולכן השימוש המבוקש לא הותר.
זהות המחזיק לא קובעת
השופט אליקים ניתח את התכניות החלות במקום וכן את היתר הבנייה – שניהם מתקופת המנדט, כאמור – שכללו מונחים באנגלית אותם פירש השופט. בהקשר זה השופט הסכים עם בית המשפט לעניינים מקומיים, וקבע כי המונח "residential" ("מגורים"), מתיר גם הקמת מוסדות חינוך.
כמו כן, השופט הבהיר שהבניין לא נמצא באזור תעשייה (הגם שכונה בניין "תעשייתי"). גם אז וגם היום השימוש העיקרי באזור היה למגורים ובהיתר ניתנה אפשרות של שימוש שונה משימוש לתעשייה ב-10% מהמבנה.
השופט הבהיר, בין היתר, כי "בעת מתן ההיתר הרשויות בחרו להגדיר שני שימושים ספציפיים: המרתף מיועד רק לאחסנה, 50% מהקומה הנוספת יועדו למגורי חיילים משוחררים, וחשוב לזכור כי היא התירה ב-10% מהשטח של הבניין לעשות שימוש למוסדות חינוך למשל".
השופט חידד את העניין וציין כי "הגדרה זו היא ספציפית ומסוימת, משמעה מותר לעשות שימוש לגן ילדים במבנה כולו, לא בקומה מסוימת ובלבד שלא יחרגו מהשטח המקסימלי המותר-10%".
השופט אף קיבל את טענת המשיבים שלפיה גם מן העובדה שהותר שימוש למגורי חיילים משוחררים, ניתן ללמוד שמדובר לא רק בשימוש לתעשייה.
בנוסף, השופט הצביע על כך שבעשר השנים האחרונות הופעל במקום מתנ"ס מטעם העירייה, ובתקופה זו המערערת לא סברה כי פעילות זו מהווה שימוש אסור בבניין תעשייתי.
"הדרך בה פרשה המערערת את השימושים המותרים על פי היתר הבניה ובמשך 10 שנים, לא יכולה להיות אחרת רק משום שהשתנתה זהותו של המחזיק, השימוש המותר על פי היתר נקבע תמיד לפי תוכנו של ההיתר ולא לפי זהות בעליו", נכתב בפסק הדין.
לפיכך, בסיכומו של דבר, השופט קבע כי השימוש ב-10% משטח המבנה לצורך מוסדות חינוך, הוא שימוש מותר על פי ההיתר והתוכניות החלות במקום.
* עורך דין יעקב זילגמן ממשרד עו"ד דן בר-אל ושות', עוסק בדיני תכנון ובנייה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין