בוטלה החלטה להקצות מגרשים בנורדיה לפי קרבה משפחתית למייסדים

בית המשפט קבע שהחלטת האסיפה הכללית של האגודה השיתופית להעניק עדיפות לצאצאי המייסדים, גם אם אינם חברי מושב, פסולה משום שהיא סותרת את הוראת התקנון שקובעת כי שיכון החברים ייעשה לפי הוותק האישי.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד התערב לאחרונה בשתי החלטות שקיבלה האסיפה הכללית של מושב נורדיה שאישרה הקצאת 28 מגרשים לבנייה בתחומי המושב לפי קריטריונים של קרבה לדור המייסדים. השופטת חנה קיציס החליטה לפסול את ההחלטות משום שהן סותרת את התקנון שמחייב את האגודה השיתופית לשכן חברים בעלי ותק שווה בצורה שווה. כלומר, להקצאות את המגרשים על פי קריטריון של ותק אישי בלבד.  

 ב-2015 הפיץ הוועד הממונה של מושב נורדיה מסמך שבו נקבע כי הקצאת מגרשים חדשים לחברים במושב תיעשה לפי קריטריונים שמעניקים עדיפות מובהקת לדור המייסדים וצאצאיו.

אף שהאסיפה הכללית של חברי האגודה השיתופית דחתה את העקרונות האמורים המשיך הוועד לקדם הקצאה של 28 מגרשים לרשימת חברים שנקבעה לפי קרבתם למייסדים ללא קשר לוותק שלהם במושב.

בעקבות זאת שניים מחברי המושב הגישו תביעה לביטול ההקצאה שלטענתם מבוססת על קריטריונים מפלים ולא סבירים אשר פוגעים בחברים ותיקים ומעדיפים על פניהם את צאצאי המייסדים גם אם הוותק שלהם נמוך יותר.

אלא שלאחר הגשת התביעה הוועד כינס את האסיפה הכללית פעמיים נוספות, ובשתיהן ניתנו החלטות שאישרו ברוב קולות את הקריטריונים שקבע הוועד.

שני התובעים טענו כי הוועד לא היה רשאי לכנס את האסיפות וכי להחלטות החדשות אין תוקף. הם ציינו בין היתר כי נפלו בהן פגמים פרוצדורליים שונים, ומעבר לזה הן סותרות את הוראת התקנון המחייבת את האגודה לשכן חברים לפי קריטריון אחד בלבד והוא ותק החברות האישי שלהם.

מנגד טענה האגודה כי סדרי עדיפויות גובשו לנוכח העובדה שאין מספיק קרקעות לכל הצאצאים של חברי המושב. לטענתה, "שיטת הדורות" של הוועד סבירה, ואין כל פסול להעניק עדיפות לצאצאי המייסדים שהקימו את המושב במו ידיהם.

עוד נטען כי הוראת התקנון אליה הפנו התובעים נוגעת לשיכון בבתים קיימים ולא חלה על הקצאת מגרשים פנויים.

חלוקה הוגנת

השופטת חנה קיציס קבעה כי הוועד אכן התנהל באופן פסול כשהמשיך בהליכי ההקצאה בשלב שבו האסיפה הכללית דחתה את סדרי העדיפויות שלו. מכל מקום, ממילא השופטת סברה כי שתי ההחלטות המאוחרות שאישרו אותם פסולות ודינן להתבטל.

השופטת קבעה כי הבעיה בהחלטות אלה היא שהן סותרות את הוראת התקנון, שמחייבת את האגודה השיתופית לשכן חברים תוך שמירה על שוויון בין בעלי ותק שווה. במילים אחרות, ההקצאה לפי התקנון חייבת להיעשות לפי קריטריון של ותק חברות אישי בלבד.

מכאן, שההחלטה לתת עדיפות לפי קרבה לדור המייסדים אינו תואם החלטה זו, המאפשרת לחברים חדשים יחסית לזכות בקרקעות לפני הוותיקים רק משום שהם צאצאי מייסדים.

השופטת דחתה את טענת האגודה כי הסעיף חל רק על מגרשים בנויים, שכן האפשרות כבר לא קיימת היום ושיכון החברים נעשה באמצעות חלוקת קרקעות ריקות לבנייה על חשבון החברים. השופטת הדגישה עוד כי כשמדובר בחלוקה של אדמות מדינה יש להקפיד ביתר שאת שתתבצע בצורה הוגנת שתואמת את התקנון שנוסח על ידי החברים.

משכך נקבע כי כל עוד לא שונה התקנון, חלוקת המגרשים תיעשה לפי הוותק של החברים, כך שהחלטות האסיפה בוטלו והאגודה חויבה לשלם לתובעים 20,000 שקל הוצאות.

• ב"כ התובעים: אסתר קויפמן, עו"ד מקרקעין
• ב"כ הנתבעת: עורך דין אריה שפירא, עו"ד גלי פלד

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.