האם יש להכיר בפגיעה שהתרחשה בדרך לעבודה כתוצאה "מטעות בזיהוי" כ"תאונת עבודה"? בניגוד לבתי הדין לעבודה, בג"ץ קבע שכן. מבחינת מצבו הכלכלי של הנפגע – התוצאה דרמטית.
האיש עבד כשיפוצניק באילת. למרבה הפחד, בשנת 2009 מישהו הצמיד לטנדר שלו מטען חבלה. בדרכו לעבודה המטען – שככל הנראה הופעל מרחוק – התפוצץ. האיש נפצע קשה והפך בלתי כשיר לעבודה.
לייעוץ בתאונות עבודה:
עורך דין תאונות עבודה
מה שהתברר לאחר מכן הוסיף לסיפור נופך עוד יותר טראגי, ובמידה מסוימת מכעיס: מי שהצמיד את המטען, ושלא נתפס עד היום, כיוון אותו נגד אדם אחר – גם הוא שיפוצניק, וגם הוא הוא במקור מנצרת, וגם לו יש טנדר "איסוזו" אפור-כחול.
המוסד לביטוח לאומי סירב להכיר באירוע כתאונת עבודה, בנימוק שהיא אירעה תוך כדי נסיעה לסייע לחבר בעניינים אישיים, ולא בדרך לעבודה. כך, בגדול, סבר גם בית הדין האזורי לעבודה.
גם בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורו של האיש. אמנם בית הדין השתכנע שהוא אכן היה בדרך לעבודה, אולם השופטים סברו כי האירוע אינו עונה על הגדרות החוק, כיוון שאינו קשור בקשר סיבתי עם "סיכוני הדרך".
האיש לא ויתר ועתר לבג"ץ, שאינו נוטה להתערב כערכאה שלישית, למעט במקרים שמעוררים שאלות עקרוניות בעלות "השלכות רוחב".
העותר הפנה, בין היתר, לשורה של פסקי דין בהם הוכרו כ"סיכוני דרך" גם אירועים פליליים שלא כוונו לנפגע ספציפי, כפי שלשיטתו קרה גם במקרה שלו.
עוד נטען כי התערבות בג"ץ נדרשת לשם מניעת עיוות דין ועשיית צדק. בתוך כך העותר הזכיר שהמפגעים לא נתפסו מעולם וחברת הביטוח מתנערת מאחריות, כך שלמעשה אין לו ממי להיפרע, והוא נותר תלוי בחסדי אחרים.
מנגד, הביטוח הלאומי הדגיש כי שתי ערכאות דחו את תביעת העותר בפסקי דין מנומקים, שאינם מצדיקים התערבות נוספת.
לא חטא
השופט צבי זילברטל פתח את הכרעתו בסקירה היסטורית של תאונות שונות ומשונות שנדונו בבתי המשפט ובתי הדין לעבודה לאורך השנים.
לגבי פגיעות על רקע פלילי, לרוב הן הוכרו כתאונות עבודה במקרים שבהם הן לא כוונו כלפי הנפגע המסוים "בתור מי שהינו", כלומר לרוב הוכרו רק פגיעות אקראיות, למשל אדם שנקלע לתגרת כנופיות בדרכו לעבודה.
בסופו של דבר, השופט הכריע לטובת העותר, כיוון שמבחינתו היה מדובר באירוע פתאומי ובלתי צפוי – זהו אחד המבחנים להכרה בתאונת עבודה. העותר לא היה צד לסכסוך כלשהו, לא הייתה לו שליטה וכל "חטאו" נבע מכך שהוא דומה לאדם אחר שאינו מכיר.
כמו כן, השופט הזכיר שחוק הביטוח הלאומי הוא חוק סוציאלי ועל כן יש לפרשו באופן "מרחיב".
בנוסף, השופט סבר כי המבחן הרלוונטי הוא מבחן התוצאה, ואין להתמקד בכוונה הסובייקטיבית של הפוגע.
בתוך כך השופט העיר שתי נקודות נוספות: ראשית, מדובר במקרה נדיר למדי. שנית, השופט ציין כי "ללא הכרה בפגיעה הנדונה כ'תאונת עבודה', העותר שלפנינו והבאים אחריו עלולים להימצא במצוקה כלכלית ורפואית קשה, לא כל שכן כאשר נסיבות המקרה לא נחקרו עד תום ולא נמצאו האחראים למעשה הפשע".
הנשיאה מרים נאור והשופט ניל הנדל הסכימו לדברי השופט זילברטל. לפיכך נקבע כי פסק הדין של בית הדין הארצי יבוטל, והאירוע מוכר כתאונת עבודה. בנוסף, ביטוח לאומי חויב בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
- ב"כ העותר: עו"ד אבי גולדבליט
- ב"כ המשיבים: עו"ד ארנה רוזן אמיר, עו"ד ליאת אופיר
* עורך דין גבריאל מלאך עוסק בנזיקין ומייצג נפגעי תאונות עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין