בן 13 עבר ניתוח לכריתת תוספתן בבית החולים שניידר. רק שישה ימים לאחר מכן וחרף סימני אזהרה התגלה זיהום בחלל הבטן עקב נקב במעי. ביהמ"ש קבע שבית החולים התרשל
השופטת שרי סנדר מקובר מבית משפט השלום בבת ים קיבלה לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגד בית החולים שניידר ושירותי בריאות כללית. התובע, כבן 29 כיום, עבר ב-2006 ניתוח פשוט יחסית לכריתת תוספתן. לאחר הניתוח התפתח זיהום בבטנו בשל נקב במעי והצוות זיהה זאת באיחור. השופטת קבעה שכתוצאה מרשלנות בית החולים התובע סובל עד היום מכאבי בטן, נפיחויות ושלשולים בתדירות גבוהה.
ב-2006, בהיותו כבן 13 שנה, התלונן התובע על כאבי בטן בבטן הימנית התחתונה. הוא עבר בדיקת אולטרסאונד והופנה בדחיפות למיון על ידי רופא הקהילה.
התובע התקבל בבית החולים שניידר (שבבעלות שירותי בריאות כללית) שם אובחנה דלקת חריפה של התוספתן והוא עבר ניתוח לכריתת התוספתן. לאחר הניתוח סבל התובע מעליות חום, שלשולים ותסמינים נוספים.
ביום השישי לאחר הניתוח ומשהחום לא ירד הוא הוחזר לחדר הניתוח שם אובחן נקב במעי שטופל. לאחר הניתוח השני החל מצבו של התובע להשתפר באופן חלקי בהדרגה. הוא המשיך לסבול מכאבי בטן ושלשולים תכופים והשיל 7 ק"ג ממשקלו.
בתביעה שהגיש באמצעות עו"ד גיל קלופשטוק טען התובע כי צוות בית החולים התעלם ממספר "סימני אזהרה" שהצביעו על חשש ממשי לנקב במעי אחרי הניתוח הראשון. לטענתו, על אף שהיה הכרח לנקוט באמצעים רפואיים שונים, הצוות הרפואי לא פעל כנדרש בזמן ועקב כך נגרם לו נזק קשה ובלתי הפיך.
הוא הדגיש שרק ביום השישי לאחר הניתוח ולאחר שהזיהום התפשט והחריף זוהה הנקב. לדברי התובע, כתוצאה מהרשלנות הוא סובל עד היום משלשולים חוזרים, נפיחות וכאבים בבטן שמפריעים לו בצורה משמעותית באורח חייו.
לטענת הנתבעים, שיוצגו על ידי עו"ד שרון בלום, הצוות הרפואי לא חרג מרמת זהירות סבירה, והסיבוך של נקב במעי היה פחות נפוץ לסוג הניתוח שעבר התובע. לכן, הצוות צדק באבחנות ששלל, והוא ביצע מעקב צמוד ומוקפד אחר מצב התובע תוך הפעלת שיקול הדעת שתאם את הפרקטיקה הנהוגה והספרות המקצועית.
תלונות אמינות
השופטת שרי סנדר מקובר העדיפה את טענות התובע וקבעה כי הנתבעים התרשלו בכך שהשתהו באבחון הנקב במעי והזיהום בחלל הבטן.
היא ציינה כי מחוות דעת מומחה התובע ומומחה מטעם בית המשפט עולה שבימים הראשונים שלאחר הניתוח לא בוצעו לתובע בדיקות התואמות את ההידרדרות במצבו. חרף ביצוע אולטרסאונד בטן הצוות פטר את מצבו של התובע באבחנה של זיהום ריאתי. היא הדגישה שניתן היה לעצור את ההחמרה במצב התובע ולמזער את תוצאותיה.
באשר לנזק, השופטת כתבה כי עדויות התובע ואמו הותירו רושם אמין והיא מקבלת את הסבר התובע באשר לפער בין התלונות להן הוא טוען לבין היקפן כפי שמופיע בתיעוד הרפואי. "הוסבר באופן סביר על ידי התובע ואמו, שלא היה טעם לשוב ולפנות בתלונות חוזרות לרופא קופת חולים על שלשולים אשר ממילא אין דרך לרפאם, כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט", כתבה.
בתוך כך קבעה השופטת כי מתקיים קשר סיבתי בין רשלנות הנתבעים לבין הנזק. "תלונות התובע לכאבי בטן, התנפחויות ושלשולים בתדירות גבוהה מהם הוא סובל לאורך השנים נגרמו כתוצאה מהנקב שנגרם במעי, והזיהום בחלל הבטן שהתפתח עקב כך" כתבה.
השופטת קבעה שהתובע נותר עם נכות תפקודית בשיעור של 15% ופסקה לטובתו פיצוי של 631,875 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.5% והוצאות.
לפסק הדין המלא בתיק 4962-02-18
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין