מנהל המחלקה להפריה חוץ גופית בביה"ח איכילוב, פרופ' עמי עמית, חויב לשלם כ-4 מיליון שקל בשל רשלנות במעקב ההיריון. בני הזוג, שהצליחו להיכנס להיריון בחלוף 25 שנים של ניסיונות, ילדו תאומות, שאחת מהן סובלת משיתוק מוחין קשה. האם ניתן היה לגלות את המום מוקדם יותר?
25 שנים ניסו בני זוג להביא ילד לעולם בהפריה חוץ גופית. הטיפולים הרבים השתלמו, וב-2005, בהיותה בת 44, נכנסה האישה להיריון עם תאומות. מאחר שמדובר בהיריון יקר ועתיר סיכון, החליטה האישה לבצע את מעקב ההיריון במרפאתו הפרטית של פרופ' עמי עמית, מנהל המחלקה להפריה חוץ גופית באיכילוב ומומחה נחשב.
בשבוע ה-36 ילדה האישה שתי תאומות בניתוח קיסרי. אלא שאז התגלה שאחת מהן סובלת משיתוק מוחין קשה ו-100% נכות.
בני הזוג החליטו להגיש תביעת רשלנות רפואית נגד פרופ' עמית. לטענתם, הוא לא ניהל את מעקב ההיריון כראוי בהתחשב בהיריון המסוכן והיקר ולא שלח את האם לבצע את כל הבדיקות המתחייבות ממצבה.
לטענת התובעים, העובדה שפרופ' עמית לא ייחס כל חשיבות לכך שמשקל העוברים כמעט לא השתנה בין השבוע ה-32 לשבוע ה-34 להיריון, מעידה על רשלנות. לו היה שולח את התובעת לבדיקות המתאימות, הניתוח הקיסרי היה מתבצע כבר בשבוע ה-34, לפני שנגרם נזק כה חמור.
פרופ' עמית טען להגנתו, שביצע את מעקב ההיריון במסירות ובמיומנות. לדבריו, הקפיד לבצע בתובעת בדיקות, אך ממצאיהן לא העלו חשד לפיגור בגדילה או לבעיה אחרת, והתביעה מבוססת על "חכמה בדיעבד". הוא הוסיף, שסביר להניח שהנזק נגרם כבר בשלבי ההיריון המוקדמים, ולכן, גם אם היה מיילד את התובעת מוקדם יותר, התוצאה הייתה זהה.
אחראי להחמרת הנזק
השופטת בלהה טולקובסקי מבית המשפט המחוזי בלוד קבעה כי השוואה בין בדיקות המעקב שנערכו לתובעת מעלה שהעוברים כמעט לא גדלו בתקופה שבין השבוע ה-32 וה-34 להיריון.
ממצאים אלה, קבעה השופטת, היו צריכים להעלות אצל הנתבע חשד ולהביא אותו לשלוח את התובעת לבדיקות דופלר או פרופיל ביופיזיקלי – בדיקות זולות וזמינות שהיו יכולות לגלות מהו מצב העוברים. העובדה שלא עשה זאת מהווה התרשלות.
השופטת הוסיפה כי ישנו קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק, שכן לעדויות המומחים, נראה שהנזק החל להיגרם בשלב מאוחר של ההיריון והנתבע לא הוכיח אחרת.
עם זאת, קבעה השופטת שהנתבע לא גרם לנזק עצמו, אלא רק להחמרתו: סביר להניח שאם היה מיילד את התובעת עם התגלות ההאטה בגדילה, מצב התינוקת היה טוב יותר מזה הנוכחי, אך לא מושלם.
לגבי היקף הנזק קיימת עמימות, כיוון שקשה לכמת כמה "שווים" השבועיים שבין השבוע ה-34, בו כבר היה ברור שיש בעיה, לשבוע ה-36. לכן, החליטה השופטת להעמיד את חלקו של הנתבע בנזק שנגרם לתינוקת על-50%.
בתום חקירת רכיבי הנזק, החליטה השופטת שנזקי התינוקת מסתכמים ב-10,576,098 שקלים וכוללים, בין היתר, הפסדי כושר השתכרות, הפסד פנסיה, עזרה וסיעוד, התאמת דיור והוצאות רפואיות.
לאחר קיזוז מחצית הגמלאות שקיבלה המשפחה מביטוח לאומי חיוב פרופ' עמית לשלם 3,989,264 שקלים בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6% מסכום הפיצויים וכן הוצאות משפט.
המקרה מלמד על החשיבות שיש לייחס לעריכת בדיקות ולבחינת ממצאיהן. הפנייה לבדיקות הרלוונטיות למצבו של המטופל היא חובה המוטלת על הרופא המטפל, ומחדל בנושא זה מהווה הפרה של חובת הזהירות כלפי המטופל, ולעיתים, כפי שראינו, גם מלמדת על רשלנות.
ב"כ התובעים: עו"ד י. פלג
ב"כ הנתבע: עו"ד א. אלרום ואח'
* עו"ד אסף גרינבוים מנהל סניף תל אביב של משרד עו"ד גבריאל ראובינוף עוסק בדני נזיקין, רשלנות רפואית וביטוח.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין