הבנות טענו כי הנישואים בין אביהם לאשתו השנייה היו זמניים ונועדו רק להסדרת מעמדה בארץ. בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי אף שהקשר לא היה נטול אינטרסים, הוא לא היה פיקטיבי.
השופטת ורד שביט פינקלשטיין דחתה לאחרונה תביעה של שלוש אחיות שביקשו להצהיר כי אשתו השנייה של אביהן המנוח אינה זכאית לרשת אותו. האב נפטר ב-2013 בפתאומיות, 6 שנים לאחר שנישא לאזרחית הפיליפינים. השופטת התרשמה כי מדובר היה במערכת זוגית אמיתית וקבעה כי האישה זכאית למחצית מהעיזבון.
המנוח נפטר לפני כ-5 שנים בגיל 68, לאחר שנפל מגג ושבר את מפרקתו. הוא לא הותיר צוואה. מספר חודשים לאחר מכן הגישו בנותיו תביעה לבית המשפט למשפחה בתל אביב נגד אלמנתו, אזרחית פיליפינית הצעירה ממנו ביותר מ-20 שנה. השניים נישאו ב-2007, שנה לאחר שהמנוח התגרש מאמן של האחיות בתום 41 שנות נישואין. לאחר מות האב פרץ סכסוך עז בין בנותיו לבין אלמנתו בקשר לזכויותיה בעיזבון.
בתביעה טענו האחיות כי רצונו המפורש של האב, עליו חזר פעמים רבות, היה שלאחר פטירתו יעבור כל רכושו לילדיו על מנת לאפשר להם לחיות בכבוד וברווחה.
לדבריהן, נישואי אביהן לנתבעת היו פיקטיביים, למראית עין, ונועדו אך ורק לצורך הסדרת מעמדה בארץ. הן הוסיפו כי נישואים אלו היו קצובים בזמן עד להסדרת המעמד כשתמורתם קיבל המנוח עזרה מהנתבעת בביצוע מטלות שוטפות. הן ציינו כי הנתבעת ואביהן ישנו בחדרים נפרדים ופעמים רבות הוא ביקש ממנה לעזוב את ביתו כשהיה זקוק לפרטיות.
הנתבעת טענה מנגד כי מדובר בטענות שקריות שנועדו להכפיש אותה ולאפשר לתובעות לזכות בכספים ובנכסים לא להן. לדבריה, התצהיר שהגישה לרשות האוכלוסין ב-2007 מאשר את הקשר הזוגי בינה לבין המנוח. נישואיהם אף נרשמו במשרד הפנים והדבר היה ידוע לתובעות בזמן אמת. היא ציינה כי היא ובעלה המנוח קיימו יחסי אישות והיא ידעה טוב ממנו אלו כדורים לקח.
״סידור נוח״
השופטת ורד שביט פינקלשטיין דחתה את עמדת התובעות. היא הבהירה כי על פי הפסיקה, השאלה האם מדובר בנישואים שנועדו לשם הקמת תא משפחתי וחיים זוגיים משותפים או בנישואים שנערכו לצורך להשגת זכויות שמעניק החוק בלבד, תוכרע על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
השופטת ציינה כי הטענה בדבר נישואים פיקטיביים הועלתה על ידי התובעות בשיהוי ניכר והן לא דיברו על כך במהלך כל חייו של המנוח, אלא רק לאחר פטירתו ובמטרה לגרום לגירושה של הנתבעת מהארץ על רקע הסכסוך הכספי.
היא הוסיפה כי מדובר בטענה בעייתית לנוכח הסכם ממון עליו חתמו המנוח והנתבעת בו קיימות הצהרות המלמדות באופן מפורש על כך שהם ״בני זוג״.
עוד כתבה השופטת כי מחומר הראיות עולה כי קשר הנישואין בין המנוח לנתבעת נעשה בכוונת נישואין ולא לצרכי קבלת מעמד בלבד. ״הגם שהתרשמתי כי מערכת היחסים בין המנוח לנתבעת לא הייתה נקייה מאינטרסים כאלה ואחרים, מצאתי כי התקיימו בה מאפיינים נוספים זוגיים ומשפחתיים״, כתבה.
השופטת קיבלה את הצהרת הנתבעת כי בתחילה מצאה במגורים עם המנוח ״סידור נוח״ שאפשר לה לחסוך כספים לילדיה בפיליפינים אולם לאחר מכן התחזק הקשר.
בנסיבות אלה ובהתאם לחוק הירושה קבעה השופטת כי הנתבעת זכאית לרשת מחצית מהעיזבון. כמו כן נקבע שהיא זכאית לקבל את המיטלטלין בדירה ואת רכב המנוח לבעלותה.
במישור היחסים שבין התובעות לנתבעת לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובעות: עו״ד חיים שטנגר ועו״ד אורי פנטילט
- ב״כ הנתבעת: עו"ד בן-חור עובדיה ששון
עו"ד דרורה רחמים
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין