השופטת מיכל נד״ב קבעה באחרונה שהעיריות פעלו שלא כדין כשבין השנים 2013-2015 לא הצמידו את התשלום הראשון של הארנונה למדד השלילי. בעבר הוגשו תביעות דומות נגד רשויות מקומיות אחרות והן הודיעו על חדילה אך בנס ציונה ויבנה בחרו לנהל את ההליך.
חוק הרשויות המקומיות מאפשר לעיריות לגבות את הארנונה בתשלום אחד או בהסדר תשלומים. על פי החוק, כשתושב בוחר לשלם את הארנונה בתשלומים כל תשלום מוצמד לשינויים במדד המחירים לצרכן, בין אם הייתה עלייה במדד ובין אם ירידה.
במשך שנים נהגו עיריות נס ציונה ויבנה לבצע את ההצמדה רק בתשלומים שנגבו במהלך השנה ולא ביחס לתשלום הראשון שנגבה ב-16.1 של כל שנה עבור התקופה של ינואר-פברואר.
על רקע זה הוגשו ב-2015 נגד העיריות שתי בקשות לאישור תביעות ייצוגיות באמצעות עו"ד אייל ולנר. את התביעה נגד עיריית נס ציונה הגישה חברה שמחזיקה נכס בעיר והתביעה נגד עיריית יבנה הוגשה על ידי תושב פרטי. מאחר שהתביעות עסקו באותה שאלה הדיון בהן התקיים במאוחד.
המבקשים טענו שהנוהג של העיריות לחייב את הנישומים על פי הערך הנומינאלי (הנקוב) של התשלום הראשון ולא על פי נוסחת ההצמדה שבחוק הביא לכך שנגבו מהתושבים שבחרו בהסדר תשלומים תשלומי ארנונה ביתר. לדבריהם, בשנים 2013-2015 (חוק תובענות ייצוגיות מגביל את התקופה שבגינה ניתן לתבוע רשויות מקומיות לשנתיים) היה מדד שלילי בחודשים הראשונים של השנה כך שהתשלום בפועל היה צריך להיות נמוך יותר. בנסיבות אלה לדבריהם על העיריות להשיב לתושבים את הכספים שנגבו ביתר.
העיריות טענו מצדן שהן אינן חייבות לאפשר לתושבים לשלם את הארנונה בהסדר תשלומים ומדובר בפריבילגיה שהן מעניקות להם לפנים משורת הדין. הן הוסיפו שיש להתייחס לתשלומים אלה כ״הלוואת גישור״ ולראות ב-1.1 של כל שנה את ״יום התשלום״ (ולא 16.1, המועד בו נגבה התשלום בפועל על פי צו הארנונה). חישוב כזה לדבריהן מעלה שביחס לשובר הראשון לא חל כל שינוי במדד והגבייה נעשתה כדין.
עוד לדבריהן, ״הכנת שוברי החיוב היא מלאכה מורכבת״ וקבלת הבקשה תביא לכך שהן לא יוכלו להיערך למשלוח הודעות החיוב בזמן. בנוסף, קבלת הבקשה תביא לטענתן לאפליה בין מי שמשלם את כל החיוב השנתי בחודש הראשון של השנה (שלגביו לא יובא בחשבון מדד שלילי) לבין מי שמשלם בהסדר תשלומים.
הצמדה צודקת
אך השופטת מיכל נד״ב מבית המשפט המחוזי מרכז לוד קיבלה את עמדת המבקשים. היא ציינה שלשון החוק מפורשת וברורה וכוונת המחוקק הייתה להצמיד כל תשלום ותשלום למדד, בין אם הוא חיובי ובין אם הוא שלילי. ההצמדה מבטאת לדבריה עשיית צדק הן עם הרשות והן עם התושב שכן היא שומרת על ערכו הריאלי של הכסף.
היא הוסיפה שצווי הארנונה שהוציאו העיריות קובעים שמועד התשלום הראשון יהיה 16.1 של השנה הרלבנטית וזהו ״יום התשלום״ לצורך חישוב ההצמדה. זאת ועוד, הטענה שקבלת הבקשה יוצרת אפליה כלפי תושבים שבחרו לשלם את הארנונה בבת אחת תמוהה שכן היא נטענה רק לגבי התשלום הראשון ולא ביחס לתשלומים שנגבים בהמשך השנה, אף שאין כל הבדל ביניהם.
השופטת דחתה גם את הטענה בעניין הקושי במשלוח הודעות החיוב וציינה שרשויות אחרות מצליחות להתמודד עם העניין בהצלחה.
לפיכך אישרה השופטת את הבקשות וחייבה את המשיבות בשכ״ט בא כוח המבקשים בסכום של 25,000 שקל כל אחת.
להחלטה המלאה
- ב״כ המבקשים: עו״ד אייל ראובן ולנר
- ב״כ עיריית נס ציונה: עו״ד אשר אילוביץ׳, עו״ד אריאל ליבר
- ב״כ עיריית יבנה: עו״ד איתן בראש, עו״ד יפעת רוזן ברקוביץ
* עו"ד יוסי רוזנשטיין, מייסד משרד עוה"ד שחר-רוזנשטיין, עוסק בתביעות ייצוגיות
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין