אדריכלית בפרויקט תמ״א נפטרה – היזמים ישלמו פחות על איחור במסירה

בעלת דירה בבניין שעבר תמ״א 38 תבעה את היזמים בגין איחור במסירה והפרות אחרות. בין היתר נפסק כי יש מקום להתחשב בפטירת אדריכלית הפרויקט ולהפחית חודש אחד של פיצוי.

השופט אהרון שדה קיבל לאחרונה חלקית תביעה שהגישה בעלת דירה נגד שני יזמים. התובעת טענה שפרויקט תמ״א 38 שביצעו השניים בבניין בו היא גרה בחיפה היה רצוף הפרות ושהדירה המשופצת נמסרה לה באיחור. היזמים חויבו בפיצוי בסך של כ-50,000 שקל.  

התובעת סיפרה שהבניין במקור היה בן 4 דירות. לפני מספר שנים הנתבעים רכשו כל אחד בנפרד, דירה אחת בבניין ופנו אליה ולשכן הנוסף בהצעה לבצע פרויקט תמ״א 38. הם הבטיחו לה דירה חדשה, בטוחה וגדולה יותר. מנגד הוסכם שהנתבעים יקבלו שטחים נוספים בבניין.

היא ציינה שעם תחילת ביצוע ההסכם והעבודות הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם. היא הצביעה בין היתר על איחור משמעותי ביותר של כמה שנים ועל כך שלא קיבלה מחסן כפי שהובטח לה.

לדבריה, היא נאלצה לפנות את הדירה בינואר 2013 והובטח לה שהבנייה תחל במרץ של אותה שנה. מועד סיום העבודות נקבע לאוקטובר 2014 אך רק במרץ 2016 היא קיבלה הודעה מהנתבעים שלפיה היא מוזמנת לקבל חזקה בדירה. לטענתה, מאחר שהבנייה לא הושלמה באותו מועד, סירבה לקבל את החזקה והסכימה לכך רק כחצי שנה לאחר מכן.

הנתבעים השיבו שהתובעת כלל לא גרה בדירה ומדובר בדירה שלא הייתה מושכרת אף לאחר שנמסרה. הם הודו שחל עיכוב במסירה אך טענו שהדבר נבע מתוספות ושינויים שביקשה התובעת לבצע וכן מקריסת הקבלן המבצע ופטירת האדריכלית שהייתה אחראית על הפרויקט כתוצאה ממחלה.

מציאות חדשה

השופט אהרון שדה מבית משפט השלום בחיפה דחה את טענת הנתבעים כי הבקשות לשינויים ותיקונים מצד התובעת הם הביאו לעיכוב בעבודות. עם זאת הוא קבע שהתובעת דחתה את חתימתה על התכניות יתר על המידה ויש לה אחריות לעיכוב של שבועיים.

הוא הוסיף כי קריסת הקבלן ובריחתו מהארץ אכן עיכבה את ביצוע העבודות אך אירוע זה לא אמור להשליך על הדיירים ומדובר בסיכון שמוטל על כתפי היזמים.

קביעה שונה נעשתה ביחס לפטירת האדריכלית. במקרה זה קבע השופט שאין מנוס אלא לתת את המשקל למציאות החדשה שנוצרה.

לדבריו, לא מדובר בשיפוץ מינורי אלא בפרויקט ממשי שמצריך ליווי של אנשי מקצוע כמו האדריכלית שמתפקידה היה לפקח עליו. ״בסיטואציה שנוצרה קשה לבוא ולומר שהיה צריך להמשיך בקצב עבודה רגיל״, כתב. בהתחשב בנסיבות אלה הפחית השופט תקופה של חודש ימים מסך תקופת האיחור.

טענות התובעת לעניין המחסן נדחתה. השופט ציין בהקשר זה שאי קבלת היתר לבניית המחסנים הוא סיכון שנטלו הצדדים במודע. כמו כן לדבריו, התובעת קיבלה ״בונוס״ בדמות מרפסת גדולה יותר ממה שהובטח בתחילת הדרך.

בסיכומו של דבר קבע השופט שעל הנתבעים לפצות על 8.5 חודשי איחור, דמי שכירות, עלויות מטבח ועוגמת נפש בסך כולל של 51,500 שקל. מסכום זה נוכו 10,500  ששולמו לתובעת פני הגשת התביעה. עוד חויבו הנתבעים בשכ״ט עו״ד בסך 9,000 שקל ואגרה בסך 1,000 שקל.

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין