בנוסף למחצית מהחזרי ההלוואה והביטוחים בהם נשאה האישה אחרי הפרידה חויב הגרוש בדמי שימוש ובחצי משכר דירה שגבה על יחידת דיור משותפת. מנגד, תביעתו לחיוב האישה בפיצויים על תלונת שווא נדחתה
השופטת אילת גולן-תבורי מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה קיבלה באופן חלקי תביעה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר, וחייבה אותו לשלם לה כ-150 אלף שקלים עבור חצי מהחזרי המשכנתה והביטוחים שהמשיכה לשלם למרות שעזבה את הבית, דמי שימוש ראויים על תקופה שבה התגורר לבדו בדירה, חצי מדמי שכירות שקיבל עבור השכרת יחידה משותפת והוצאות. מנגד, תביעתו לחיוב האישה בפיצויים עקב תלונת שווא על אלימות נדחתה מאחר שהשופטת האמינה שהוגשה מתוך חשש אמיתי.
בני הזוג לשעבר ניהלו הליכים משפטיים רבים במשך שנים, ולפני כ-3 שנים ניתן בהם פסק דין כולל אבל הוא לא סיים את הסאגה. בתביעה נוספת שהגישה האישה באמצעות עו"ד חיה לזר נוטקין היא ביקשה לחייב את בעלה בחצי מהחזרי משכנתה וביטוחים ששילמה לבדה בתוספת ריבית מוגדלת, דמי שימוש ראויים וחצי מדמי שכירות עבור יחידת הדיור שצמודה לבית בו המשיך לגור אחרי שנאלצה לעזוב בשל התנהגותו האלימה.
הגרוש, שיוצג על-ידי עו"ד בצלאל הוכמן, ביקש לדחות את התביעה וטען בית היתר שאף אחד לא אילץ את האישה לעזוב את הבית ולכן היא לא זכאית לדמי שימוש. בנוסף הוא טען כי היה ביניהם סיכום שלפיו היא זו שתשלם את המשכנתה והוא יישא בהוצאות אחרות. עוד הוא חלק על החישובים של האישה ברכיבים השונים. נוסף על כך הוא הגיש נגדה תביעה נגדית לפיצויים בגין הגשת תלונת שווא על אלימות שגרמה לו לנזקים עצומים כולל נטילת הנשק שלו והפסד של קידום בעבודה.
האישה הבהירה בתגובה כי הגישה את התלונה משום שבאמת חששה והיא לא אחראית להחלטות שלקחה המשטרה בעקבותיה, מה גם שבעלה לשעבר לא הוכיח שנגרם לו נזק שכן שכרו לא נפגע והוא לא פוטר.
ההסכמה פגה אחרי הפרידה
השופטת אילת גולן-תבורי קיבלה את תביעת האישה חלקית וחייבה את הגרוש שלה בתשלום כולל של כ-134 אלף שקלים. לגבי החזרי המשכנתה נקבע כי ההסכמה שתשלם אותם לבדה הייתה תקפה כל עוד בני הזוג היו יחד וודאי שהיא לא הייתה אמורה להמשיך לשאת בהם מכיסה אחרי הפרידה, בטח ובטח כשהגרוש שלה גר בבית בזמן שהיא שוכרת דירה. עם זאת, השופטת דחתה את בקשתה להוסיף להחזר ריבית גבוהה.
עוד חייבה השופטת את הבעל לשעבר בתשלום מחצית משכר הדירה שגבה בפועל עבור יחידת הדיור בתקופה שבה הייתה מושכרת. בנוסף, הוא חויב בדמי שימוש ראויים על התקופה שגר בדירה לבד, אם כי לא מהמועד בו עזבה האישה את הבית אלא מהגירושים בלבד.
באשר לתביעת האיש הבהירה השופטת כי התלונה נגדו אמנם נסגרה בהיעדר ראיות אבל זה לא מעיד שהוגשה בזדון כדי להרע לו. למעשה, השופטת שוכנעה שהאישה הגישה את התלונה באמת משום שחששה מפניו ולא כדי לגרום לו נזק. מכל מקום, היא הבהירה כי האינטרס הציבורי הוא להביא לבירור תלונות לעומק ולא להרתיע מפני הגשתן.
עוד קבעה השופטת כי לאישה אין אחריות לכך שהמשטרה החליטה להחרים את הנשק של האיש בעקבות התלונה. מעבר לזה היא ציינה כי התביעה של האיש הוגשה בשיהוי כבד של 4 שנים ללא הסבר מניח את הדעת.
לנוכח התוצאה הסופית חויב האיש לשלם לגרושתו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 16,000 שקלים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין