הנהג נאלץ לפרוק משטחים כבדים בלי רמפה תקינה ובלי ציוד מתאים. ביהמ"ש העריך את נזקיו בכ-2.3 מיליון שקל. לאחר ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי, המעסיק והחברה שבחצריה אירעה התאונה יפצו.
בית משפט השלום בחיפה קיבל את תביעתו של נהג משאית שנפגע בתאונת עבודה, והורה למעסיקו וכן לחברה שבחצריה אירעה התאונה, לשלם לו פיצויים בסך 185,000 שקל. השופטת איילת הוך-טל קבעה כי המעסיק התרשל כשלא סיפק ציוד והוראות עבודה, והחברה התרשלה בכך שלא השגיחה על הנעשה בשטחה.
התאונה התרחשה ליד יקנעם בדצמבר 2012, כאשר התובע פרק סחורה של משטחי בטון גדולים. הוא הכניס את ידיו בין דפנות אחד המשטחים במטרה למשוך אותו, ובשלב מסוים ננעץ מסמר עמוק בכף ידו, אותו הצליחו להוציא רק בהליך כירורגי. מאז הוא נאלץ לעבור שיקום ארוך, שכלל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, וכן טיפול פסיכולוגי ומעקב פסיכיאטרי.
המוסד לביטוח לאומי קבע לו 100% נכות משוקללת.
בנוגע למעסיק, התובע טען כי הרמפה של המשאית לא היתה תקינה, וכן כי לא סופק לו ציוד מתאים לפריקת המשטחים, או עזרה של אדם נוסף. את עמדה זו קיבלה השופטת הוך-טל וקבעה כי המעסיק לא הציג עדים או ראיות משכנעות שיסתרו את עמדת התובע.
"העובדה שהתובע ביצע את פריקת משטחי העץ באופן ידני, על אף היותו נהג מיומן ובעל ניסיון, מחזקת את עמדתו לפיה הרמפה לא היתה תקינה ולא עמד לרשותו כל ציוד מסייע אחר בכדי לבצע את העבודה", כתבה, והוסיפה כי המעסיק אף הפר את חובתו בכך שלא סיפק לתובע הדרכה כלשהי לצורך עבודה בטוחה.
בהמשך השופטת דנה באחריותה של החברה שבשטחה בוצעה הפריקה. התובע טוען כי מחסנאית מטעם החברה הפנתה אותו למקום פריקת הסחורה אך סירבה לספק לו אמצעים לפריקת המשטחים.
נציג מטעם החברה הכחיש את העניין, אולם השופטת זקפה לחובת החברה את העובדה שלא זימנה את אותה מחסנאית לעדות.
חייבת בפעולה אקטיבית
החברה אף טענה שהיא ומנהליה אינם אחראים לעובד שאינו של החברה, והעובדה שהתאונה התרחשה בתחומיה היא מקרית לחלוטין, ובלתי תלויה בה. אלא שהשופטת הבהירה שגם אם החברה אינה עוסקת בפריקת סחורות, כבעלת המקרקעין היא היתה חייבת לפקח, להכווין ולהשגיח על גורמים הפורקים סחורה בשטחה.
"חובתו של מחזיק מקרקעין למנוע סיכונים פוטנציאליים מן המבקרים במקרקעין. אין הוא יכול 'לטמון ראשו בחול' ולהתעלם מן הסכנות האפשריות ובכך להתנער מאחריות. התנהלות סבירה של מחזיק במקרקעין מחייבת פעולה אקטיבית למניעת סיכונים למבקרים", כתבה השופטת.
עם זאת, השופטת דחתה את התביעה נגד נתבעת שלישית – החברה שהזמינה את ההובלה – לאחר ששוכנעה כי זו לא ייצרה את המשטחים אלא רכשה אותם מגורם חיצוני, ולא יכלה לדעת על המסמר.
בתוך כך השופטת החליטה להטיל על התובע 10% מהאחריות לתאונה המצערת, כיוון ששוכנעה כי נהג בחוסר זהירות, כשבחר למשוך ידנית משטח שנועד להעמסת משקלים כבדים, בניגוד להיגיון הבריא ולכללי העבודה הנהוגים בתחום זה.
בהמשך פסק הדין השופטת ניתחה בהרחבה את נזקי התובע, שכללו הפסדי השתכרות כבדים, כאב וסבל והוצאות רפואיות, בסכום כולל של כ-2.5 מיליון שקל.
בהפחתת תגמולי וקצבות שקיבל בסך של כ-2.3 מיליון שקל מהמוסד לביטוח לאומי, ולאחר הפחתת "אשמתו", המעסיק חויב לשלם לו 112,500 שקל, ואילו החברה חויבה בפיצוי בסך 22,500 שקל. הנתבעים אף חויבו לשלם לו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מיטל שמיע יוסף
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין