פיזיותרפיסטית התפטרה בטענה ששכרה נפגע כתוצאה מהתנכלות מכוונת. בית הדין הבהיר שהפגיעה בשכר נבעה משיקולים ענייניים, אך בעקבות ההרעה בתנאים, הכיר בהתפטרותה כ"פיטורים לכל דבר ועניין".
האישה עבדה כפיזיותרפיסטית במחוז דרום של "שירותי בריאות כללית" החל משנת 1998. היא הועסקה בחצי משרה (20 שעות שבועיות) במכון בבאר שבע, ובנוסף, הופנתה ל-80 ביקורי בית אצל מטופלים בחודש, כך ששכרה החודשי עמד על כ-15,000 שקל.
פוטרתם ממקום עבודתכם?
פנו ל-עו"ד דיני עבודה
בשנת 2008 נחתם הסכם קיבוצי בין ה"כללית" לבין איגודי הפיזיותרפיסטים, שעניינו שיטת תגמול חדשה עבור ביקורי הבית.
לפי ההסכם החדש, התשלום לעובד עבור ביקור עלה מ-88 שקל ל-120 שקל, מה שהוביל לעלייה בדרישת עובדי המחוז לקבל הפניות לביקורים.
בעקבות הביקוש הרב, גיבש מחוז דרום קריטריונים להקצאת הפניות לביקורים, והחליט לתת עדיפות לעובדים שניסיונם והיקף משרתם גדול יותר.
בינתיים, ביקשה העובדת לעבור לעבוד בבית החולים "סורוקה" של הכללית. היא נפגשה עם מספר גורמים במחוז, שהבהירו לה כי מעבר כזה עלול לפגוע בשכרה, מכיוון שישנה עדיפות לעובדי המחוז על פני עובדי "סורוקה" בכל הקשור להפניות לביקורי בית. אלא שהעובדת התעקשה לעבור בכל זאת, ובפברואר 2010 קיבלה את מבוקשה.
כעבור כמה חודשים היא התלוננה על ירידה הדרגתית בשיבוציה לביקורים, שהגיעה לידי כך שלא קיבלה שיבוצים בכלל.
היא פנתה ל"כללית" בדרישה לקבל שיבוצים ופיצוי עבוד הירידה בשכרה, אך זו דחתה את דרישותיה, מה שהביא להתפטרותה בקיץ 2011.
כעבור כשנה, היא הגישה תביעה נגד הכללית בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. היא טענה שקופת החולים חייבת לה כספים עבור זכויות סוציאליות, השלמת פיצויי פיטורים, וכן פיצוי עבור עגמת נפש.
לדבריה, מספר השיבוצים שלה לביקורי בית נפגע בשל התנכלות מכוונת מצד מחלקת משאבי האנוש, ומכאן שיש להכיר בה כעובדת שפוטרה.
מנגד, טענה הכללית כי השינוי בתנאי העבודה של התובעת נבע כתוצאה מההסכם הקיבוצי החדש. היא הוסיפה שהציעה לתובעת לערוך 80 ביקורי בית לחודש בקריית גת, ולהגדיל את היקף משרתה בבית החולים, אך היא סירבה.
התובעת השיבה כי סירבה להצעה מאחר שקריית גת רחוקה מביתה, ואין ביכולתה לעבוד בתורניות סוף שבוע מכיוון שהיא שומרת שבת.
"הרעה מוחשית"
סגן הנשיאה השופט אילן סופר דחה את טענות התובעת בדבר התנכלות.
לעמדתו, הקריטריונים שקבע מחוז דרום התקבלו מתוך שיקולים מקצועיים בהתאם להסכם הקיבוצי, מה גם שהובהר לתובעת שהמעבר ל"סורוקה" לא רק שלא ייטיב עמה, אלא יפגע בשכרה.
"התובעת סירבה להתאים עצמה למציאות שנוצרה בעקבות ההסכם ודחתה כל הצעה שיכולה הייתה לשפר את מצבה", כתב השופט, ועל כן דחה את תביעתה לקבלת פיצוי עבור עגמת נפש והפסקת הביקורים.
עם זאת, גם אם שינוי התנאים נעשה בתום לב, אין ספק שתנאי העבודה של התובעת שונו לרעה באופן מהותי – "ללא קשר למה שהוצע לה". לכן, קבע השופט שבעקבות ה"הרעה המוחשית בתנאי העבודה", יש לראות בהתפטרות התובעת כ"פיטורים לכל דבר ועניין", המזכה בפיצויי פיטורים מלאים בסכום של כ-103 אלף שקל. בנוסף, תשלם הכללית גם הוצאות משפט של 10,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד עדי ינקלביץ
- ב"כ הנתבעת: עו"ד גלית גולן
* עו"ד ליאור מרקוביץ עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין