טענת התובע שהשטח נרשם על שם הורי גרושתו רק כדי לעקוף את נהלי רמ"י נדחתה. נקבע כי הסיוע שהעניק להם בתחזוקת המקום שרכשו מכספם לא הפך אותו לבעלים.
שופטת בית המשפט למשפחה בקרית גת פאני גילת כהן דחתה לאחרונה תביעה שהגיש חתנם לשעבר של בעלי בנחלה במושב להצהיר שחצי מהזכויות שייכות לו. גרסתו שלפיה החמים שלו נרשמו כבעלי הזכויות במקומו ובמקום גרושתו רק כדי לעקוף את נהלי רשות מקרקעי ישראל, נדחתה. נקבע כי העובדה שהתובע וגרושתו סייעו בענייני בירוקרטיה ותחזוקה לא הפכה אותם לבעלי השטח שרכשו הוריה מכספם.
התובע וגרושתו רכשו ב-1994 נחלה שבה בנו לימים את ביתם. כ-6 שנים לאחר מכן נרכשה הנחלה שנרשמה על שם הורי האישה תמורת כ-1.8 מיליון שקלים. ההורים מימנו שני שליש מהסכום מכספם והיתרה שולמה באמצעות הלוואת משכנתה שלקחו בתם ובעלה באמצעות חברה שהייתה בבעלותם.
ב-2015, לאחר שהיחסים ביניהם נקלעו למשבר, פנה התובע לבית המשפט בטענה שחצי מהזכויות בחלקה שייכות לו. לפי גרסתו, הוא יזם את הרכישה כדי שיהיה לו ולגרושתו ביטחון כלכלי אחרי שיצאו לפנסיה והוריה נרשמו כבעלים באופן פורמלי בלבד כדי לעקוף את נהלי רמ"י שאוסרים על בעלות ביותר מנחלה אחת.
התובע ציין כי הוריה של גרושתו אמנם עזרו להם לממן חלק מהרכישה אבל מדובר בכספים שנתנו להם במתנה, כשהיתרה מומנה מכספי החברה וממכירת דירה משותפת.
עוד הוא טען כי לאורך השנים הוא שיפץ את המקום, השכיר אותו ודאג לתחזוקה שלו וכל אלה מעידים על כך שהוא הבעלים האמיתי.
הנתבע, חמיו של התובע (אשתו נפטרה תוך כדי ניהול ההליך), הכחיש את גרסתו תוך שהדגיש כי אין כל הסכם שתומך בה. הוא אישר שהתובע יזם את הרכישה אבל לטענתו המטרה הייתה בזמנו לבנות על הנחלה שני בתים לשתי המשפחות כדי שיוכלו לעזור ולהיות קרובים לנכדים.
הנתבע הכחיש כי העניק לתובע ולבתו כספים במתנה ועמד על כך שהוא ואשתו המנוחה רכשו את הנחלה למענם בידיעה שביום מן הימים בתם תירש אותה. הנתבע הוסיף כי הוא ואשתו נשאו במלוא התמורה – כולל בהחזרי המשכנתה. בהקשר הזה הוא הסביר כי הוחלט שההלוואה תילקח דרך החברה משום שהוא ואשתו כבר היו מבוגרים ולא רצו לקחת הלוואה מה גם שהבנקים לא היו מאשרים זאת. לכן הסיכום היה שהם יממנו את ההחזרים, כשבפועל הם העבירו לבני הזוג, שנקלעו לקשיים כלכליים, הרבה יותר ואף אפשרו להם ליהנות מדמי השכירות.
הרישום אמיתי
השופטת פאני גילת כהן קבעה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את בעלותו בחלקה בהיעדר הסכם כתוב שמאשר את גרסתו. גם לגבי המימון קבעה השופטת כי חוק המתנה מחייב הסכם וממילא התובע לא הוכיח כל כוונה מצד הנתבע ואשתו המנוחה להעניק לו סכומים עצומים כשי.
השופטת אף שוכנעה שגרסת הנתבע בנוגע לסיבה שעמדה מאחורי נטילת המשכנתה נכונה, תוך שהוסיפה כי תדפיסי הבנק העידו בבירור שבני הזוג קיבלו חזרה את כל התשלומים ואף הרבה מעבר לכך.
בסיכומו של עניין השופטת התרשמה כי מערכת היחסים המשפחתית התאפיינה בכך שהנתבע ואשתו העניקו לתובע ולבתם גב כלכלי ועזרו עם הילדים, ואילו בני הזוג ניהלו עבורם את ענייני הנחלה. אלא שסיוע בהיבטים הבירוקרטיים והעסקיים לא הופך אותם לבעליה.
לפיכך השופטת קבעה כי הרישום אמיתי ודחתה את התביעה תוך חיוב התובע ב-20,000 שקל הוצאות.
לפסק הדין תמ"ש 34137-03-15
עו"ד רן שדה
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין