הפ 51/94 דוד ארד נגד מדינת ישראל
בית משפט המחוזי בירושלים קבע, כי אף על פי שהמבקשים זכאים עקרונית להשבת מקרקעין שהופקעו מהם, בגין התעשרותם של המשיבים על חשבונם שלא כדין, הרי שמטעמי צדק ויושר יש לפטור את המשיבים מהשבה במקרה הנדון.
בעקבות ביטול המטרה הציבורית שלשמה הופקעה קרקע שהייתה בבעלותם של המבקשים, נקבע כי מתקיימים היסודות הדרושים לכינון עילת ההשבה לפי סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, היינו, המשיבים התעשרו על חשבון המבקשים שלא על פי זכות שבדין.
השופט חשין קבע, כי למרות שהמבקשים זכאים עקרונית להשבה, הרי שבמקרה הנדון, קיימות נסיבות אשר הצטברותן הופכות את ההשבה לבלתי צודקת: המשיבים פעלו כדין ובתום לב והסתמכו על ההלכה הפסוקה שהייתה קיימת בשעת פעולתם, והמבקשים קיבלו פיצוי כספי עבור הקרקע, ולכן לא נגרם להם חסרון כיס. בנוסף, הזמן הרב שחלף מאז שקיבלו המבקשים את פיצויי ההפקעה ועד למועד בו ביקשו כי החלקה תושב להם, הביא להיחלשות זיקתם לקרקע ולשלילת זכות ההשבה.
הפ 51/94 דוד ארד נגד מדינת ישראל
למדור מקרקעין ובניה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.