עקרונות שיטת חישוב הפיצויים בגין השנים האבודות
ע"א 10990/05 פינץ נגד הראל חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט העליון בחן את סוגיית שיטת חישוב הפיצויים הראויה בגין השנים האבודות. נקבע, כי ככלל יש לבחון את מצבו המשפחתי הקיים של הניזוק, וכפועל יוצא, כאשר מדובר בניזוק חסר-תלויים, יש לפסוק לו פיצוי על-פי שיעור גלובאלי של 30%, וכאשר מדובר בניזוק שאחרים תלויים בו, ייקבע הפיצוי על-פי שיטת הידות.
בפסק הדין בעניין אטינגר נקבע, כי יש לנקוט בשיטת 'הידות' ביחס לפסיקת פיצויים לתלויים. כאשר מצבו המשפחתי של הניזוק בשנים האבודות, אינו ידוע, הוצע לבצע את החישוב לפי "משפחה רעיונית", הנקבעת בהתאם לנתונים סטטיסטיים, או, לנטוש את שיטת הידות ולנכות את "ההוצאות המוגברות" של הניזוק.
השופט ריבלין קבע, כי אין לנקוט בשיטת החישוב הנשענת על "המשפחה הרעיונית". פסיקת פיצויים לפי שיטה זו, הינה ספקולטיבית מידי, קשה מבחינה מעשית, ולמעשה מצריכה לקבוע תא "סטטיסטי-היפותטי" למי שלא הקים או לא השלים את הקמת משפחתו. לפיכך, נקבע כי יש להסתמך על המצב הקיים והידוע בלבד.
משמעות הדבר, הינה כי כאשר מדובר בניזוק חסר תלויים, יש להתייחס אליו, לעניין פיצויי העתיד, כאל חסר-תלויים, ולנכות מן הפיצוי הוצאות מוגברות לפי שיעור של 30% מבסיס השכר הממוצע במשק. כאשר מדובר בניזוק שאחרים תלויים בו, יש לקבוע את הפיצוי לפי שיטת הידות תוך התבססות על מצב משפחתו הידוע, ולאחר הוספת ידת חיסכון אחת. בנוסף, נקבע כי הניזוק אינו זכאי לפיצוי בגין שנות השירות הצבאי האבודות.
ע"א 10990/05 פינץ נגד הראל חברה לביטוח בע"מ
למדור נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
