לפסק הדין בעניין חיים ארבל עו"ד נגד הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין
עורך דין שהורשע בעבירה של הפרת חובת נאמנות ללקוחות וביה"ד המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין גזר עליו עונש של שנה השעיה מעיסוק בעריכת דין, ערער לביהמ"ש המחוזי בירושלים שקיבל חלקית את הערעור והפחית את תקופת ההשעיה לחודשיים.
עורך דין שהורשע בבית הדין המחוזי המשמעתי של לשכת עורכי הדין, בעבירה של הפרת חובת נאמנות ללקוח ונגזר עליו עונש של חודשיים השעיה ממקצוע עריכת הדין. עורך הדין ולשכת עורכי הדין ערערו על העונש לביה"ד הארצי לעבודה, שקיבל את ערעור הלשכה וגזר על עורך הדין השעיה של שנה.
בקובלנה שהוגשה נגד עוה"ד נטען, כי חברה שהסמיכה את עוה"ד להגיש בשמה תביעה כספית לפירעון חוב, שילמה לו עבור אגרת משפט, אולם לטענתה עוה"ד הכין את כתב התביעה, הגיש אותו במזכירות בית המשפט, ואף קיבל עבורו מספר תיק אזרחי, אולם נטל את כתב התביעה עמו ולא שילם בגינו את האגרה, ומסר לחברה דיווחים כוזבים לפיהם התביעה בטיפול, ובשלב מאוחר יותר נודע לחברה, כי עוה"ד שלשל את כספי האגרה לכיסו. בסופו של דבר, עוה"ד השיב לחברה את כספי האגרה.
בתשובתו לקובלנה, עוה"ד הודה בקבלת הכסף לתשלום האגרה, אך בטעות לא שילם אותה. בערעור שהגיש עורך הדין לביהמ"ש המחוזי בירושלים, טען בין היתר, כי ביה"ד התנגד לבקשתו למינוי סנגור, במקום סנגורו הקודם שהפסיק את ייצוגו, ואף ניהל דיון על אף שלא היה מיוצג ולפיכך לטענתו נאלץ לנהל את ההליך בעצמו למרות היעדר מסוגלותו, הן בשל היותו חולה ונתון להשפעת תרופות, והן בשל אי היכרותו עם התחום המשמעתי.
באשר להכרעת הדין טען עוה"ד, כי אשמתו לא הוכחה, כי עדים רלוונטיים לטעות המיוחסות לו לא הוזמנו לעדות, וכי נתנו עדויות סותרות. כן טען, כי החברה הגישה תלונה ללשכה כעבור שנתיים מהאירוע, במטרה להימנע מתשלום שכר טרחתו והוסיף, כי החברה פנתה אליו לייצוג משפטי נוסף גם לאחר באירוע.
לשכת עורכי הדין טענה בין היתר, כי די בעובדה שעוה"ד לא שילם את האגרה ולא החזירה לחברה על מנת להקים את אשמתו, וכי אין הצדקה למנות לעוה"ד סנגור על חשבון הלשכה נוכח יכולתו הכלכלית של עוה"ד, ניסיונו המוצלח בייצוג עצמו בהליכים משמעתיים קודמים ופשטותה של הקובלנה.
בכל מקרה טענה הלשכה, כי בקשתו של עוה"ד לסנגור חלופי, הועלתה בישיבת ההוכחות, במטרה לגרום לסחבת נוספת בהליך, וכי מינוי סנגור בהליך משמעתי בניגוד להליך פלילי, אינו מחויב המציאות.
השופט משה סובל דחה את הערעור על הכרעת הדין וקיבל את הערעור על חומרת העונש. נקבע, כי מטרתו האמיתית של עוה"ד בבקשה למינוי סנגור אחר, תחת זה שהשתחרר מייצוג, הייתה לצורך יצירת סחבת ועיכוב ההליך ולמרות שעוה"ד ידע שעורך דינו השתחרר מייצוג, לא הגיש בקשה למינוי חלופי, אלא לראשונה בישיבת ההוכחות, לאחר שבקשתו לדחיית הדיון מטעמים רפואיים נדחתה.
כן נקבע, כי עוה"ד החזיר לחברה את כספי האגרה רק כשנה מיום שהופקדו בידיו, מה שדרש פניות רבות אליו מצד מנהל החברה, וגם במידה ולא שילם את האגרה כתוצאה מטעות, אין בכך כדי להסביר את השבת הכספים לחברה רק תקופה משמעותית מקבלתם.
באשר לעונש, נקבע כי ביה"ד הארצי בחר להחמיר בעונשו של עוה"ד נוכח הרשעות נוספות שלא היו בנמצא לו החברה הייתה מגישה את התלונה בזמן, וכי הפרת כללי ההתנהגות מצידו של עוה"ד אינה מצדיקה את החלטת ביה"ד הארצי להחמיר בעונשו.
לפסק הדין בעניין חיים ארבל עו"ד נגד הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין
למדור: מנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.