אב לבן 12 טען כי רק אחרי הגירושין סיפרה האם כי נאנסה לפני ההריון . למרות זאת, בית המשפט דחה בקשתו לבדיקה גנטית בנימוק שטובת הקטין מחייבת שלא לזעזע את עולמו
למרות חשש כבד שהוא לא האבא: בית המשפט למשפחה בטבריה דחה בקשת גבר לבצע בדיקת אבהות ביחס ל"בנו" הצעיר, שגרושתו נכנסה להיריון עליו אחרי שנאנסה. השופטת ורד ריקנטי-רוסהר אימצה את עמדת גורמי המקצוע לפיה חשיפת זהות האב עלולה לטלטל את עולמו של הקטין שלא לצורך, ומכאן שאין לאשרה.
התובע והנתבעת הם הורים ל-3 שהתגרשו במרץ אשתקד. ההליך התמקד בילד הצעיר, כבן 12. לטענת התובע, בתקופה בה נקלטה גרושתו להיריון עליו הוא שהה רבות מחוץ לבית לצורך עבודתו, וחזר רק אחת לכמה חודשים. לדבריו מעולם לא חשש שהקטין אינו בנו, עד שאשתו לשעבר הטיחה בפניו פתאום שהוא לא שלו. מכאן בקשתו לברר מי האב הביולוגי באמצעות בדיקה גנטית.
האם הכחישה שאמרה לבעלה לשעבר כי הילד אינו בנו. היא התנגדה לביצוע בדיקת האבהות וטענה שהתביעה הוגשה לשם התחמקות ממזונות.
ואולם לדברי עובדת סוציאלית שמונתה לצורך הגשת תסקיר, האם התוודתה בפניה שנאנסה טרם כניסתה להיריון על הקטין. הבעל, מצדו, טען שמדובר בסיפור כיסוי שגרושתו המציאה על מנת להסתיר שבגדה בו.
למרות תגלית האונס והספק הברור שהיא נוטעת ביחס לזהות האב, עמדות שירותי הרווחה והאפוטרופוס לדין שמונה לילד לצורך ההליך היו חד-משמעיות: שאין לבצע את הבדיקה, אשר תוצאותיה עלולות לטלטל את עולמו של הילד שלא לצורך.
טובת הילד גוברת
תחילה קבעה השופטת ריקנטי-רוסהר שהבעל הוכיח ספק ממשי ביחס לזהות האב האמיתי, על רקע שיתוף גרושתו כי נאנסה טרם כניסתה להיריון. בנוסף ציינה האם בפני האפוטרופוס לדין שייתכן כי בעלה לשעבר אינו האבא - ומכאן שהוכחה לדברי השופטת "תשתית ראייתית מספקת לספק בדבר אבהותו ביחס לקטין".
אלא שבכך לא די לדבריה, ועל הבעל להראות בנוסף שקיימת הצדקה לעריכת בדיקת האבהות, חרף הנזק העלול להיגרם כתוצאה ממנה. למסקנתה, על רקע עמדותיהם הברורות של גורמי המקצוע, לא הוכחה הצדקה.
כך, בעוד שהעו"ס הפנתה לפגיעה ברורה מאליה בקטין ככל ותישלל האבהות - לרבות במעמדו האישי, בזהותו ובייחוסו המשפחתי - הוסיף האפוטרופוס לדין כי ביצוע הבדיקה עלול לערער את האמונה והביטחון של הקטין בעולם המבוגרים ובמעגלים המשפחתיים הכי קרובים לליבו. השופטת חידדה בקשר לכך שהפגיעה עלולה להתרחש אף במרקם היחסים שבין הילד לאימו ואחיו.
היא סיכמה שכאשר מתרחשת התנגשות בין חקר האמת, ללא צורך ממשי הקשור בטובת הקטין, לבין פגיעה העלולה להיגרם לו - טובת הילד גוברת. היא כתבה שעם כל ההבנה למצבו הקשה של התובע והחשש המקנן בליבו, במיוחד נוכח וידוי גרושתו על האונס - הרי שאין בכך כדי לגבור על טובת הילד באי-ביצוע בדיקת האבהות.
לאור זאת הורתה השופטת על דחיית התביעה. לנוכח נסיבות התיק המורכבות, התובע לא חויב בהוצאות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אברהם שלו
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.