האב ביקש לשנות את סכומי המזונות, זמני השהות וכן את האופן שבו אוזנו וחולקו זכויות וכספים שונים בינו לבין גרושתו. אלא ששופטי ביהמ"ש המחוזי קיבלו את עמדתה של האם בכל הסוגיות.
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את ערעורו של אב לשלוש בנות נגד גרושתו, במסגרתו ביקש לשנות קביעות רבות של בית המשפט לענייני משפחה בעיר, ובהן גובה המזונות, זמני השהות עם בנותיו, וכן בענייני חלוקת הרכוש שנקבעה בין השניים.
לפני שנפרדו המערער והמשיבה הביאו לעולם שלוש בנות, כיום בנות 14, 10 ו-6. מאז כל אחד מהם הקים זוגיות חדשה, ולמערער אף נולד בן.
בשנה שעברה בית המשפט למשפחה קבע, בין היתר, כי השניים יחלקו אחריות הורית שווה, וחייב את האב לשלם מזונות ומדור בסך כולל של 4,500 שקל לחודש. בנוגע לרכוש, זכויות הצדדים אוזנו וחולקו באופן שווה בהתאם לחו"ד האקטואר.
ערעורו של האב, שיוצג על ידי עו"ד עו"ד עדיאל ברוך ועו"ד ניר פייטלוביץ, יצא נגד לא פחות מעשרה נושאים שונים. אלא שהשופטת אספרנצה אלון דחתה את כל טענותיו בשיטתיות, נושא אחר נושא.
כך למשל, המערער ביקש להוסיף לילה נוסף אחת לשבועיים, שבו הבנות תשהנה אצלו. אולם השופטת קיבלה את עמדת האם-המשיבה, שיוצגה על ידי עו"ד דורית ענבר סברדליק, אשר טענה כי יש לאפשר לבנות רגיעה ושקט, ולא להתערב בהסדרי הראייה שנקבעו לאחר בדיקה מעמיקה של בית המשפט וכן של גורמים פסיכולוגים וסוציאליים.
השופטת אלון אף הסכימה כי לנוכח עמדתם של הגורמים המקצועיים והדימניקה ההורית בין הצדדים, הנזק שבהיענות לדרישת האב יעלה על התועלת הגלומה בה לכאורה עבור הבנות.
ניצנים לגישה חדשה
גם לעניין שיעור המזונות, השופטת אלון קיבלה את עמדת המשיבה וקבעה כי אין להפחיתם. בהקשר זה השופטת דחתה את טענת המערער שבטען כי בית המשפט העריך באופן מוגזם את צרכי הבנות (אותן כימת ב-2,000 שקל כל אחת).
בתוך כך השופטת סיפקה הערה מעניינת כשציינה כי "ניתן לראות ניצנים לגישה כי צרכיו של קטין המתגורר בשני בתים עולים על צרכי קטין המתגורר בבית אחד, וזאת נוכח הכפילות הנדרשת מטבעם של דברים בחלק מהוצאותיו".
כאמור, בפסק הדין נדונו מספר סוגיות נוספות, למשל גורלן של מניות "חסומות" שקיבל המערער מהחברה המעסיקה אותו, וחולקו בין הצדדים באופן שווה על ידי בית המשפט. המערער טען כי מדובר במניות שניתנו כתמריץ לעתיד ולשימורו כעובד, כך שאינן בנות איזון כיום, כיוון שהן לא "הבשילו".
אלא שהשופטת אלון סברה כי "כשם שהמערער יכול למצות את שווי המניות ולממש את פוטנציאל הרווח הגלום במניה, כך ראוי להעמיד את המשיבה, בת זוג, באותו מצב".
השופטת הוסיפה כי "חוק יחסי ממון חותר אל איזון. מצב בו בן זוג אחד יכול לממש את הפוטנציאל, שנוצר בתקופת החיים המשותפת, בעוד בן הזוג האחר מנוע, הוא מצב של חוסר איזון, החותר תחת תכלית האיזון ואינו צודק. המניות הן נכס משותף אשר ניתן למערער בתקופה המשותפת ויש לאזנם בין הצדדים על פי ערכם האמיתי, היינו בעת המימוש".
בסיכומו של דבר, ובהסכמת השופטים סארי ג'יוסי וחננאל שרעבי, הערעור נדחה על כל חלקיו. המערער חויב לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד 15,000.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין