התובע טען כי השיק היה אמור לשמש כהחזר הלוואה של 30,000 שקל שהעניק לבעלי החשבון. השניים הסתבכו ברשת טענות שונות ומשונות, אבל בית המשפט השתכנע שגרסת התובע נכונה.
בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעה למימוש שיק של 30 אלף שקל שחולל משום שחשבון הבנק נסגר. הרשמת הבכירה מיכל בר האמינה לתובע כי קיבל את ההמחאה כהחזר על הלוואה שהעניק בפעימות שונות לבעלי החשבון תוך שדחתה את הטענות השונות שהעלו לאורך ההליך, בהן לזיוף חתימה והחזר מלא של ההלוואה.
ההמחאה נמסרה לתובע ב-2015 אך כשהפקיד אותה במועד הפירעון (ינואר 2016) היא חוללה משום שהחשבון נסגר.
בתביעה שטרית שהגיש באמצעות עו"ד ניר נעים, טען התובע כי הסכום היה אמור לשמש כהחזר להלוואות שהעניק לנתבעת (החתומה על השיק) ולבעלה לאורך אותה שנה.
הנתבעת, שיוצגה על-ידי עו"ד עודד חן, טענה לעומת זאת כי כלל אינה מכירה את התובע. לטענתה, בינו לבין בעלה התפתח קשר עסקי וההמחאה נמסרה לו רק לצורך הוכחת פרטי חשבון הבנק, כשהיא ריקה ולא חתומה. במילים אחרות היא טענה כי התובע מילא את הסכום בעצמו וזייף את החתימה שלה.
בהמשך, לאחר שהתובע הציג מסמכים ותדפיסי חשבון בנק המוכיחים שנמשכו מחשבונו כספים לטובת החשבון של בני הזוג, שינתה הנתבעת את גרסתה וטענה כי היא ובעלה החזירו לו את כל הכסף.
בעלה, שהגיש תצהיר עדות ראשית, טען שהתובע משקר ומעולם לא הלווה לו ולאשתו כסף אבל בבית המשפט הוא הציג גרסה אחרת, שלפיה הוא כן קיבל מהתובע שיקים אבל הם לא נפרעו.
לא הצליחו להפריך
הרשמת הבכירה בר הבהירה בראשו בראשונה כי טענת זיוף מצריכה הגשת ראיות ואילו במקרה הנוכחי הנתבעת ובעלה העלו אותן "באופן סתמי ושפה רפה", ובשלב מסוים אף הודו כי "ייתכן והשיק נמסר כשהוא חתום". בנסיבות אלה הרי שאין מקום לקבל אותה.
מכאן, שנקודת המוצאה היא שההמחאה נמסרה חתומה והתמורה בגינה התקבלה. כדי להפריך את הנחת הבסיס הזו, קבעה הרשמת, הייתה הנתבעת צריכה להציג ראיות משמעותיות אך היא לא עמדה בנטל ההוכחה.
מנגד - התובע הציג ראיות המאששות את טענתו להעברת כספים לחשבון של בני הזוג, ובכלל זה שתי המחאות על סך 5,000 שקל שקל, תדפיס בנק המעיד כי נמשכו מחשבונו ומסמך עליו חתום הבעל ובו הוא אישר כי קיבל מהתובע הלוואה נוספת של 7,000 שקל.
הרשמת לא התעלמה מכך שהתובע הוכיח העברת 17,000 שקל בלבד אבל לשיטתה, בנסיבות שבהן הנתבעת ובעלה הציגו גרסאות סותרות, שהלכו והשתנו לאורך ההליך, ולא הצליחו להפריך את הטענה שלא קיבלו מהתובע כספים, פקודת השטרות פועלת לטובתו ומורה להסתמך על מה שנכתב על גבי ההמחאה.
משכך, התביעה התקבלה. הרשמת הבכירה קבעה כי אם החוב לתובע לא ייפרע בתוך 30 יום הוא יגבה אותו בהוצאה לפועל, ופסקה לו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 5,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.