פינחס נ' כחלון

מונחת לפניי תביעה שטרית שעניינה שיק על סך 30,000 ₪ אשר הוגש לביצוע במסגרת תיק הוצאה לפועל.

רקע הדברים 

1. תחילתו של הליך זה בבקשה לביצוע שטר שהגיש התובע כנגד הנתבעת בלשכת ההוצל"פ בפתח תקווה. המדובר בהמחאה בסך של 30,000 ₪ המשוכה מחשבון הנתבעת ובעלה, מר גולן כחלון, ומועד פירעונה 31.1.16 (להלן: ההמחאה). ההמחאה חוללה לאחר שהחשבון נסגר.

    

2. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר וביום 5.7.18 ניתנה הרשות להתגונן בהתאם להסכמות בין הצדדים. לפיכך, התאימו הצדדים את כתבי טענותיהם להליך של סדר דין מהיר והוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

    

3. טענות הצדדים התובע טוען, כי הוא הלווה לבני הזוג כחלון הלוואות בזמנים שונים ובסכומים שונים. כך, ביום 24.3.15 הלווה התובע לבני הזוג כחלון סך 5,000 ₪, באמצעות המחאה שהופקדה בחשבונם. זאת ועוד. ביום 26.3.15 נמסרה המחאה נוספת לבני הזוג כחלון, גם היא בסכום של 5,000 ₪, אשר אף היא הופקדה בחשבונם. בנוסף, הלווה התובע לבני הזוג כחלון סך 7,000 ₪, כאשר במעמד מסירתם ניתן שטר חתום המעיד על קיום ההלוואה בסכום זה. לטענת התובע, בהמשך, עם התפתחות היחסים, הלווה לבני הזוג כחלון סכומים נוספים, אשר הצטברו, ביחד עם הסכומים הקודמים, לסכום כולל של 30,000 ₪, אשר בגינו ניתנה המחאה נשוא התביעה.

    

4. הנתבעת טוענת, כי בינה לבין התובע אין כל היכרות. על פי הטענה, בין התובע לבין בעלה, מר גולן כחלון, התקיים שיתוף פעולה עסקי, אלא שמהר מאד הסתבר כי התובע אינו עומד בהתחייבויותיו, וכי אין בכוונתו לשלם למר כחלון את שכרו ורווחיו בגין העסק. נטען, כי ההמחאה נשוא התביעה ניתנה לתובע במסגרת היחסים העסקיים בין הצדדים, וזאת לאחר שהתובע טען כי הוא צריך המחאה להוכחת פרטי חשבון בנק לצרכי העסק. נטען, כי ההמחאה נמסרה ריקה, וכי התובע הוא אשר מילא את ההמחאה וגם חתם עליה. על פי הטענה, התובע אכן העביר לידי מר כחלון סך 5,000 ₪, אך סכום זה הוחזר במלואו לתובע, באופן הבא: לפני החגים בשנת 2016 הגיע התובע לאביו של מר כחלון ואז קיבל ממנו 2,000 ₪. זאת ועוד, סך 1,000 ₪ ניתנו לתובע מספר ימים מאוחר יותר, ובנוסף נטל התובע ממר כחלון מכשיר משולב מדפסת ששוויו מעל 5,000 ₪.

    

   דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את חקירתם הנגדית של המצהירים ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל.

    

6. בפתח הדברים יובהר, כי טענת הנתבעת לפיה החתימה על גבי השטר זויפה אינה מחזיקה מים.

   ויובהר. אכן, הנטל להוכיח את אמיתות החתימה על השטר מוטלת, כמו כל מרכיביו של השטר, על התובע (ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל (15.3.11); ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 (1993)). אולם, על הטוען לגניבה ו/או לזיוף לפרט טענתו ולהוכיחה, ואין די בהעלאת הטענה באופן סתמי (ראו, בין רבים: בש"א (שלום ת"א) 159482/04 מאס נ' שחף טקס בע"מ (2.5.04); ת"ט 1421-09 (שלום אשקלון) גואטה (מ.ק.ל.ד.) רחמים נ' שולמן מרק (5.8.10); תא"מ (שלום ת"א) 42826-11-15 ברון פיננסים בע"מ נ' אטדגי (22.1.18)). בענייננו, נטענה הטענה לזיוף חתימה באופן סתמי ובשפה רפה, תוך שמר כחלון מצהיר, מחד גיסא, כי החתימה זויפה ומאידך גיסא, כי ייתכן והשיק נמסר כשהוא חתום.

    

7. לא זאת אף זאת, טענה לפיה ההמחאה ניתנה כשהיא אינה חתומה אינה מתיישבת עם הגרסה שלפיה השיק ניתן לביטחון, ובלשונו של מר כחלון: "זה היה לתת לו להרגיש שאני מחזיר לו את כל הכסף בעבודה.." (פרוטוקול הדיון מיום 11.6.19, עמ' 8 ש' 1). זאת, שהרי אם ניתן השיק כאשר הוא אינו חתום, הרי שאין הוא אלא מסמך נטול כל תוקף. ואכן, בחקירתו הנגדית אישר מר כחלון כי השיק לא ניתן כשהוא פתוח (ראו פרוטוקול הדיון מיום 11.6.19, עמ' 8 ש' 21-23):

   "ש. כשאתה נותן שיק לביטחון כדי להשרות על בן אדם בטחון, אם תיתן לו פתוח ריק בלי חתומה (צ.ל: חתימה- מ' ב') אפשר לזרוק את זה, אז לא נתת לו פתוח.

   ת. נכון."

    

8. ואמנם, בסיכומי הנתבעת נזנחה הטענה לפיה ההמחאה זויפה או כי היא נמסרה לתובע כשהיא אינה חתומה (ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 11).

    

9. מכאן שנקודת המוצא הינה, כי ההמחאה נמסרה לתובע כשהיא נושאת חתימה של הנתבעת או מי מטעמה (ראו, בהקשר זה, את חקירתה הנגדית של הנתבעת, בגדרה אישרה כי חשבון הבנק ממנו נמשכה ההמחאה היה משותף, וכי מר כחלון היה רשאי למשוך המחאות מהחשבון: פרוטוקול הדיון, עמ' 10 ש' 3-8).

    

10. כאמור, הנתבעת טוענת, כי ההמחאה נשוא ענייננו ניתנה לתובע במסגרת היחסים העסקיים בין הצדדים, וזאת לאחר שהתובע טען כי הוא צריך המחאה להוכחת פרטי חשבון בנק לצרכי העסק. התובע טוען מנגד, כי הלווה לבני הזוג כחלון סכומים בסכום מצטבר של 30,000 ₪, וכי ההמחאה נמסרה כנגד אותם סכומים.

     

11. לאחר שקילת מכלול הראיות שוכנעתי כי נכונות גרסת התובע מסתברת יותר מגרסת הנתבעת ושמכך, יש לקבל התביעה.

     

12. ודוק. מעבר לכך כי גרסת הנתבעת אינה גרסה אחידה, כפי שיפורט להלן, הרי שעסקינן בעדות יחידה של בעל דין מבלי שהובאה כל ראיה לתמיכה בגרסה זו, ובכלל זה עדים וראיות רלבנטיים. מנגד, גרסת התובע מתיישבת יותר עם הראיות והגיונם של דברים.

     

13. ויובהר. בהתנגדות לביצוע השטר טענה הנתבעת, כי היא אינה מכירה את התובע, וכי בין מר כחלון לבין התובע התקיים שיתוף פעולה עסקי, שבמסגרתו נמסרה ההמחאה לתובע, וזאת לאחר שהתובע טען כי הוא זקוק להמחאה לצורך הוכחה של פרטי חשבון הבנק שלו לצרכי העסק. רק לאחר שהתובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, שבו פירט כי הלווה סכומים נוספים לבני הזוג כחלון, והציג אסמכתאות לכך, אישרה הנתבעת קבלת סך 5,000 ₪ מהתובע, אלא שלטענתה הסכום האמור הוחזר לתובע. בדיון לפניי, כבר אישר מר כחלון, מפורשות, קבלת הלוואות מהתובע, הגם שטען כי הופקדו המחאות של התובע, אך לא נפרעו (ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 7 ש' 23-31). כל זאת, בניגוד גמור לגרסתו בתצהיר העדות ראשית מטעמו, אז הצהיר, כי "התובע לא הלווה לי או לאשתי כספים וכל טענותיו הינן שקריות ולא ברור לי כלל למה הוא טוען כי נתן לי הלוואות." (ראו סעיף 7 לתצהירו).

     

14. כאמור, המדובר בתביעה שטרית. התובע אוחז בהמחאה נשוא התביעה, וככזה עומדות לו החזקות הקבועות בפקודת השטרות [נוסח חדש], לרבות חזקת התמורה, הקבועה בסעיף 29 (א) לפקודת השטרות, לפיה: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך." התוצאה היא כי לזכותו של המחזיק בשטר עומדת חזקת התמורה הלכאורית וקיים היפוך נטל ההוכחה לגבי טענת העדר התמורה שניתנה בעד השיק, כאשר נטל השכנוע בעניין זה מוטל על הנתבע. כך גם ביחס לטענה, כי שטר ניתן לביטחון בלבד, וכי התנאי למימוש השטר לא התקיים (ראו: ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז (3) 830 (1983); ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה, פ"ד לח(4) 281, 286 (1984); ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד מג(4) 680, 693 (1989)).

     

15. בחינת הראיות שהובאו בפני מובילה למסקנה, כי לא רק שהנתבעת לא הרימה הנטל המונח לפתחה, אלא שהתובע הציג ראיות המאששות את המסקנה כי אכן ניתנה תמורה בעד השיק;

     

16. ודוק. התובע הציג שני שיקים בסך 5,000 ₪ כ"א, אשר בניגוד לעדותו של מר כחלון לפניי, אכן הופקדו בחשבון הבנק של בני הזוג כחלון (ראו, בהקשר זה, תדפיס חשבון הבנק של התובע, הוגש וסומן ת/1). זאת ועוד. התובע הציג מסמך, חתום לכאורה על ידי מר כחלון, בגדרו מאשר האחרון קבלת סך 7,000 ₪ מהתובע כהלוואה.

     

17. אמנם, בני הזוג כחלון טוענים כי מדובר במסמך מזויף, וכי סך 5,000 ₪ שניתנו על ידי התובע הוחזרו לו זה מכבר, אלא שלא הובאה כל ראיה מטעמם בעניין זה; לא חוות דעת גרפולוגית לאישוש הטענה כי המסמך מזויף ולא עדות אביו של מר כחלון, אשר על פי הטענה השיב לתובע סך 2,000 ₪ על חשבון הסכום שקיבלו בני הזוג כחלון מהתובע. בהקשר אחרון זה אף יצוין, כי בחקירתו הנגדית חזר בו מר כחלון מגרסתו לפיה אביו החזיר לתובע סך 2,000 ₪ על חשבון ההלוואה וטען, לראשונה, כי הוא זה שהחזיר הכספים לתובע (ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 9 ש' 12-18). ברם, גם טענה זו לא נתמכה בכל ראיה.

     

18. כידוע, הלכה היא, כי אי-הבאת ראיה רלבנטית פועלת לחובתו של בעל הדין שנמנע מלהביאה, ומקימה חזקה עובדתית לחובתו, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בדבר, שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובתו (ראו, בין רבים: ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605 (1993); ע"א 7183/09 עזבון המנוח בולוס חורי נ' מינהל מקרקעי ישראל (4.4.12); ע"א 8382/06 כורש בוטח נ' דוד כהן (26.8.12); יעקב קדמי, על הראיות: הדין בראי הפסיקה חלק רביעי, עמ' 1892-1891 (2009)).

     

19. מנגד, הבהיר התובע בעדותו, כי בנוסף על הסכומים האמורים, המסתכמים לסך 17,000 ₪, הלווה לבני הזוג כחלון סכומים שונים מעת לעת, וכפי שהבהיר בחקירתו הנגדית (פרוטוקול הדיון, עמ' 6 ש' 11-20):

    "ש. אתה טוען שהעברת הלוואות נוספות שהצטברו לסך של 30 אלף ₪.

    ת. כן. ההלוואות התחילו לפני פסח, ליום 3/15 הוא טען שיש לו בעיות כלכליות, היה לנו קשר חברי, לאור זה הוא קיבל ממני כמה הלוואות לאורך התקופה, הוא ביקש את ההלוואות עקב מצוקה כלכלית בבית. בתחילה ניתן לו סכום מזומן שחתום בכתב ידו וכתוב בכתב ידו על סך של 7 אלף ₪. הנוסח לא על ידו, אבל יש שם השם שלו והחתימה בכתב ידו. לאחר מכן קיבל 2 שיקים.

    ש. במרץ 2015 נתת לו 7,000 ₪ במזומן.

    ת. ב-3.2 הוא קיבל 7 אלף ולאחר מכן ביום 24.3.15 כנראה התאריך שלקחתי מפירוט השיקים, זה שיק שקדמה לו הלוואה של 7 אלף ₪. שיק שני ביום 26.3.15 ירד מהחשבון שלי לחשבון של הגברת על סך 5,000 ₪ נוספים. היו עוד הלוואות עם הזמן. סך של 1,000 ₪, ו-1,500 ₪, מכיוון שזה נמשך והגיע מעבר והתקדמנו, הוא קיבל ממני פעם 500 ופעם 1000 במזומן."

     

     

20. הנה כי כן, התובע הציג אסמכתאות למתן סך 17,000 ₪ לבני הזוג כחלון, כאשר מנגד גרסת בני הזוג כחלון לפיה לא קיבלו כספים מהתובע אינה מחזיקה מים. אשר ליתרת הסכומים, מקובלת עלי גרסת התובע לפיה נתן לבני הזוג סכומים נוספים במזומן, מפעם לפעם, מה גם, שכאמור לעיל, הנטל להוכיח כי לא נתקבלה תמורה בעד ההמחאה רובץ לפתחה של הנתבעת.

     

21. כשאלו הם פני הדברים, לא עלה בידי הנתבעת לסתור החזקה, לפיה קיבלה תמורה בעד ההמחאה, ומשכך דין התביעה להתקבל.

     

    סוף דבר

22. דין התביעה להתקבל.

     

    משכך, יראו את ההתנגדות כאילו נדחתה וההליכים בתיק ההוצאה לפועל ישופעלו ככל שלא ייפרע החוב בתוך 30 יום. 

     

    לסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל יצורפו הוצאות התובע ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪.

     

    זכות ערעור כחוק.

     

    ניתן היום, ח' סיוון תשע"ט, 11 יוני 2019, בהעדר הצדדים.