חלוקת רכוש: מקבץ נדבות ישלם לגרושתו 666 אלף ש' - פסקדין

ביהמ"ש דחה את טענת האיש כי מדובר בכספים שקיבל במתנה ובירושה. העובדה שיש לו 17 אחים עוררה ספק בדבר אוטנטיות צוואת האב

צבר 1.2 מיליון שקל – ויצטרך לחלוק בכסף עם גרושתו: בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה את טענת הבעל כי הכספים הצבורים בחשבונו ערב הפרידה מקורם במתנה וירושה מאביו המנוח. בהתאם לכך קבעה השופטת אורית אביגיל יהלומי שעל האיש לשלם לאם ילדיו מחצית מהסכום, בתוספת הוצאות משפט, בסך כולל של כ-666 אלף שקל.

התובעת והנתבע התחתנו ב-2008, מבלי שערכו הסכם ממון. בעוד היא לא עבדה אלא טיפלה בילדים - על רקע היותה סובלת מ"הנמכה קוגניטיבית" - הוא עסק לפרנסתו ממתן "שירותי דת" שונים, לרבות קיבוץ נדבות במקומות ציבוריים. ב-2020 הצדדים נפרדו, וכשנה לאחר מכן – התגרשו רשמית. תביעת האישה עסקה במחצית הסכום שהיה צבור בחשבונו הפרטי של הבעל ערב הפרידה, 646,122 שקל.

התובעת תיארה את בעלה לשעבר, בין היתר, כ"קבצן נדבות ידוע ברובע היהודי". לדבריה הוא היה אלים כלפיה במהלך הנישואין והסתיר ממנה כספים שנצברו יחד, תוך ניצול הנמכתה הקוגניטיבית. טענתה המרכזית הייתה ש-646 אלף השקלים שייכים לה במסגרת איזון המשאבים.

מנגד טען הבעל שמקור הכספים הצבורים בחשבונו ערב הפרידה הינו במתנה וירושה שקיבל מאביו המנוח, אשר אינם בני איזון. להוכחת טענתו הציג, בין השאר, צוואה מיולי 2011 שלפיה אביו – מקבץ נדבות בעצמו, אשר הביא לעולם 18 ילדים מ-3 נשים שונות – הוריש לו חצי מיליון שקל.

"ערבב בין חשבונותיו"

אבל "ראיית הזהב", כביכול, לא עשתה רושם על השופטת יהלומי, והיא דחתה אותה. היא כתבה ש"הנתבע לא עמד בנטל להוכיח כי מדובר בצוואה 'אמיתית' שהותיר אביו המנוח, משעה שהודה כי אותה צוואה לכאורה מעולם לא הוגשה על-ידו לקיום לרשם לענייני ירושה, וכי אין בנמצא כל צו ירושה או צו קיום צוואה אחר אביו המנוח".

אשר להיות המנוח אב ל-18 שעל-פי גרסת בנו-הנתבע עצמו, נהג בחייו לספק את צרכי כלל ילדיו, הדגישה השופטת ש"עובדות אלו מקימות למצער ספק בדבר האותנטיות של אותה צוואה, וגרסתו של הנתבע באשר לכספי הירושה שקיבל לכאורה".

מלבד זאת, ציינה השופטת, מקבץ הנדבות שינה גירסאות במהלך המשפט, באופן הנזקף לחובתו. כך למשל, בעוד שבכתב ההגנה טען כי לחשבונותיו הפרטיים - לרבות זה שהיה בבעלותו ערב הפרידה – הפקיד כספים שהגיעו מאביו המנוח, בהמשך הודה שהפקיד אליהם גם כספים שלא התקבלו ממנו. ברוח זו אישר שאת כספי הירושה חילק והפקיד הן בחשבונו הפרטי והן בזה המשותף.

"משמעות האמור", סיכמה השופטת, "היא כי הנתבע בעצמו הודה, בגרסתו שלו, שהוא ערבב בחשבונותיו באופן קבוע בין הפקדות של כספים ממקורותיו שלו - היינו, מעבודותיו השונות, אשר אין חולק שהם בני-איזון - לבין כספים אחרים ממקורות חיצוניים לכאורה (מתנות וירושות), ודי בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת גרסת הגנתו".

בנסיבות אלה קבעה השופטת שהכספים הצבורים בחשבונו הפרטי של הנתבע ערב הפרידה הינם משותפים, כך שעליו לשלם לגרושתו את מחציתם, בסך 646,122 שקל, בתוספת 20,000 שקל הוצאות משפט.

• ב"כ התובעת: עו"ד רחל אוטמזגין
• ב"כ הנתבע: עו"ד בתיה זקס

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.