זכותו של מעביד ברשימת לקוחותיו - סוד מסחרי, עקרון חוזי או זכות חוקתית?
מבוא
ניהול רשימות של קהל לקוחות הינו צורך חיוני לארגונים ומעבידים העוסקים במתן שירותים. זאת, על מנת שיוכלו לספק את השירות המוצע ללקוח וכן על מנת לקדם מוצרים חדשים ללקוחות קיימים ולשמר לקוחות וותיקים במידת הצורך. מטבע הדברים, רשימות אלו זמינות לעובדי הארגונים, שכן לרוב, ללא גישה לרשימות לא תתאפשר עבודתם.
מאחר והשוק מאופיין בתחרות מתמדת, קיים חשש כבד אצל מעבידים שמא עובדיהם ינטשו את הארגון לטובת ארגון אחר או לטובת הקמת עסק עצמאי ויעשו שימוש ברשימות הארגון לצרכיהם המסחריים, תוך פגיעה אפשרית בארגון אותו עזבו.
לכאורה, נראה כי הדבר פשוט, שכן המעביד לעולם יטען כי מדובר בקניינו האישי "ובסודו המסחרי" ומשכך, אין לאיש או ישות זכות ברשימות האמורות ובאם יעשה שימוש שכזה ע"י מי מהם הדבר יהיה כגניבה עם סנקציה פלילית לצידה.
אולם בפועל, אם נרד לעומקם של דברים נגלה, כי לא אחת קבעה הפסיקה שיש לבחון כל רשימה לגופה, בהתאם למצב ולנסיבות שבהן נערכה, שכן אין דינה של רשימה שנערכה מתוך מדריך הטלפון ו/או מאגר אחר הנגיש לכלל הציבור כדין רשימה שנערכה ושומרה בעמל ובמאמץ הארגון.
זכות המעביד לשמור רשימת לקוחותיו מול זכות העובד לחופש עיסוק
השאלה הנבחנת במקרים אלו הינה מהו האיזון שיש לבצע-
מחד, ברוב רובם של המקרים מדובר בחופש העיסוק של העובד הפורש למול זכות הקניין של המעביד. במקרים רבים נוספים, נוהגים המעבידים להוסיף לחוזה העבודה תניית אי תחרות ומשכך מתעוררת שאלה נוספת והיא- מה גובר על מה- חופש העיסוק של העובד שסיים את תפקידו בארגון או תקנת הציבור הקובעת כי חוזים יש לקיים.
נקודת המוצא נקבעה בע"ע 164/99 (להלן: פרשת צ'ק פוינט), שם נפסק כי "...הכלל הוא שעקרון חופש העיסוק גובר על עיקרון חופש ההתקשרות וזאת מכמה טעמים: העיקרון החוקתי של חופש עיסוק; החזקה בדבר חוסר השוויון הבסיסי שבין כוחו של העובד לבין כוחו של המעסיק שמאפשרת להניח שעובד סביר לא יוותר על זכות להשתמש בכישרון ובניסיון אותם רכש במהלך עבודתו, המעבר בין מקומות עבודה נועד לאפשר לאדם להתקדם ולשפר את תנאי עבודתו; ההגבלה על זכותו של עובד לעבור ממקום עבודה אחד לשני פוגעת בתחרות החופשית; האינטרס בדבר מעבר מהיר וחופשי של מידע במשק...".
האפשרויות העומדות למעביד המעוניין להגן על רשימת הלקוחות
בפני המעביד עומדות מספר טענות שמקורן בחוק עוולות מסחריות- תשנ"ט 1999 והמאפשרות לו להגן על זכויותיו ברשימת לקוחותיו:
1. סעיף 1(א) לחוק קובע כי "לא יגרום עוסק כך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, יחשבו כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירת שיש להם קשר לעוסק אחר" בהקשר זה יטען המעביד, כי באם יעשה אותו עובד, אשר היה מזוהה עם עסקו, שימוש ברשימת הלקוחות שלו עבור עסק אחר, בנסיבות מסוימות, הדבר עשוי להתפרש בעיני לקוחותיו כאילו הוא עדיין זה אשר מספק להם את השירות.
2. סעיף 6(א) לחוק מוסיף ואומר, כי "לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר". כאשר סעיף 6(ב)(1) מגדיר גזל סוד מסחרי כ- "נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד ע"י הנוטל; לעניין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו".
האם רשימת שמות היא סוד מסחרי?
סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר סוד מסחרי כ"דבר מכל סוג שהוא שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל ע"י אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
היינו, במידה והמעביד יוכיח, כי ברשימה האמורה הושקעו מאמצים אישיים (שאין היא שאובה ממאגר אשר פתוח לעיני כל כגון דפי זהב), וכי שמירה עליה, לאחר המאמצים והמשאבים שהשקיע בה, מקנה לו יתרון על אחרים וכי לכל הפחות הוא נקט אמצעים סבירים על מנת לשמור עליה ככזו, הרי שבהחלט עשויה הרשימה להיכלל בגדר סוד מסחרי.
3. סעיף 6(ב)(2) לחוק עוולות מסחריות מוסיף ואומר, כי שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו, כאשר השימוש הוא בניגוד לחובת האמון המוטלת על המשתמש כלפי בעל הסוד. מכאן, שבתנאים מסוימים, יראו שימוש ברשימת הלקוחות כהפרת חובת האמון שבין העובד למעביד.
כפי שהוסבר לעיל, קיימת בעיה חוקתית בהגבלת זכותו של עובד להשתמש ברשימת שמות או למנוע ממנו את חופש העיסוק. יחד עם זאת, יש לשים לב, כי ב- ע"א 6601/96 (להלן פרשת AES) נאמר, כי "עיקרון אחד התומך במתן תוקף להתחייבויות חוזיות שנטלו על עצמם הצדדים הוא עקרון החופש החוזי, שממנו נגזרת תפיסה כי חוזים יש לקיים, לעיקרון של חופש החוזים יש ליתן משקל כבד, שכן הוא משקף זכות חוקתית ואינטרס ציבורי מרכזי... בעניין זה יש להדגיש במיוחד את ההשקעות של המעביד בעסקו בכלל ואת השקעותיו בהכשרת עובדיו ובסודותיו המסחריים בפרט זהו אינטרס (פרטי וציבורי) כי תינתן הגנה למעביד על השקעותיו בהכשרת עובדיו בגיבוש לקוחותיו ושיטות עבודה. היבטים מסוימים של אינטרס זה מעוגנים בחופש הקניין עצמו..." (ההדגשות אינן במקור).
יודגש, כי בפרשת AES נאמר גם, כי תנייה חוזית לשמירה על התחרות היא אינה תנאי הכרחי, שכן קיים כלל בסיסי אשר קובע, כי מצופה מהעובד למלא עבודתו בנאמנות ובתום לב.
4. סעיף 6(ב)(3) לחוק עוולות מסחריות קובע, כי "קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור ע"פ פסקאות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו.
כלומר, הסעיף נועד להגן על ארגון מפני ארגון או עסק מתחרה לבל יטען כי קיבל את הסוד מאחר ולכן הוא פטור מאחריות.
יצוין, כי קיים נימוק נוסף אשר עשוי להקנות למעביד את הזכות לשמור לעצמו את רשימת לקוחותיו והוא זכותם של לקוחותיו לפרטיות, שכן במצבים מסוימים יתכן ואלו ירצו להישאר אלמוניים.
לסיכום
במצב דברים בו מעביד מעוניין לשמור לעצמו את רשימת לקוחותיו ולטעון כנגד עובד שעושה בה שימוש לאחר שעזב את מקום העבודה, יהיה עליו להוכיח כי לא מדובר ברשימה סתמית אשר פתוחה ונגישה לציבור בכללותו.
כמו כן, יהיה עליו להצביע על ייחודה של הרשימה לצרכיו הוא ועל המאמצים והמשאבים שהושקעו מצידו באיסוף החומר ובארגונו וזאת, על מנת שיוכל להוכיח את זכותו הקניינית בה. על העובד, מנגד, חלה חובה של אמון כלפי מעסיקו ועליו לנהוג בתום לב כאשר הוא בוחר לממש זכותו לפרישה מהארגון. במקביל, די לו למעסיק להוכיח כי נקט באמצעים סבירים על מנת לשמור על סודו.
לפסקי הדין המאוזכרים במאמר
* הכותבים הינם שותפים ועמיתים במשרד דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי - עורכי דין ונוטריון, המתמחה במשפט מסחרי ומיסויי.
דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי הוא משרד עורכי-דין דינאמי ומשגשג המתמחה בדיני מיסוי וכן במשפט אזרחי, משפט מסחרי ונושאי נדל"ן. המשרד החל לפעול בחיפה, וכיום פועל בכל רחבי הארץ באמצעות משרדים ברמת גן ובטבריה. במשרד כ-30 משפטנים, הכוללים 7 שותפים, בנוסף לצוות העמיתים, צוות המומחים (רו"ח, יועץ פנסיוני ועוד) והצוות האדמיניסטרטיבי.
** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
*** המאמר פורסם באדיבות אתר www.adviser.co.il
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
