האב, שנמצא עם שבעת הילדים 90% מהזמן, ניצח בערעור על גובה המזונות. נקבע כי ביהמ"ש למשפחה טעה והכנסתה הפנויה גדולה משלו
דרמה במחוזי תל אביב: משפיענית רשת שבקושי נפגשת עם שבעת ילדיה תשלם עבורם לגרוש שלה מזונות בסך 5,950 שקל לחודש. בכך שינה השופט נפתלי שילה מהחלטת קודמתו לפסוק לאב, הנושא העיקרי בעול גידול הקטינים, מזונות ומדור בגובה 3,400 שקל בלבד. השופטת עינת רביד (אב"ד) והשופט יחזקאל אליהו הצטרפו לפסק דינו.
הצדדים התחתנו ב-2003 והביאו לעולם 7 ילדים - כולם בני יותר מ-6 ופחות מ-18 במועד פסק הדין. האב עובד כמשגיח כשרות ושליח במשתלה, כאשר האם עוסקת כמשפיענית רשת עצמאית ומטפלת שכירה בקשישים. בנוסף היא בעלת הסמכה לשמש כגננת וסוכנת נסיעות, ואף עברה קורסי איפור מקצועי, יזמות עסקית, שעווה וגבות, ומניקור ופדיקור רפואי.
במעמד פרידת בני הזוג נקבע שהאם תשהה עם ילדיה עשירית מהזמן בלבד: פעמיים בשבוע, מסיום המסגרות עד השעה 19:00, ובכל סופ"ש שלישי. על הרקע הזה קבע בית המשפט למשפחה באוקטובר אשתקד, כי האם תשלם לאב מזונות בסך 400 שקל עבור כל ילד, בתוספת 600 שקל בגין מדור - ובסך הכול 3,400 שקל בחודש.
האב לא השלים עם התוצאה והגיש ערעור בו טען שהמזונות לא מספיקים אפילו ללחם וחלב לילדיו. הוא הזכיר שעול גידולם מוטל עליו, ומשכך לא הגיוני שיוכל לכלכל אותם עם 400 שקל בלבד לכל אחד. לשיטתו מדובר באפליה מגדרית, שכן אם פרודתו הייתה מגדלת לבד את הילדים היה נפסק לטובתה סכום ריאלי. בקשתו הייתה לחייבה באלף שקל עבור כל קטין.
מנגד טענה האם כי יש לבטל לגמרי את חיובה במזונות הילדים, ובטח שלא להגדילם. לדבריה, התביעה נועדה לגרום לה קריסה כלכלית ונפשית, על מנת שתוותר לאב על חלקה בדירת המגורים. בקשתה הייתה לדחות את הערעור תוך חיובו בהוצאות משמעותיות.
"יכולה להרוויח יותר"
בית המשפט למשפחה קבע בפסק דינו שיחס ההכנסות הפנויות של הצדדים עומד על 52%-48% לטובת האב. ואולם השופט שילה, שכתב את פסק הדין בערעור, הגיע למסקנה אחרת. הוא מצא שבפועל הכנסתה הפנויה של האם גדולה מזו של האב, כאשר היחס ביניהם הוא 56%-44% לטובתה - באופן המצריך להגדיל את חיובה במזונות.
נימוק השופט נשען בעיקר על הצהרת האם בחקירה שעברה בלשכת ההוצאה לפועל בהליך אחר, לפיה "במצב רגיל אני יכולה להשתכר 15,000 שקל לחודש". בעוד שבית המשפט למשפחה סבר כי פוטנציאל השתכרותה כעצמאית (10,000 שקל) נפגע בגלל עבודתה כשכירה (תמורת 6,000 שקל) ומסתכם ב-4,000 שקל בלבד, נוכח הצהרתה בהוצל"פ קבע השופט שילה שמדובר במסקנה שגויה.
"לא היה מקום לקבוע שיש להפחית את הכנסתה מהעסק לאור עבודתה כמטפלת, שהינה לכל היותר 50 שעות בחודש - ולכן נותר לה זמן רב לפעול בעסק ולמצות את הכנסתה ממנו בשיעור של 10,000 שקל", הבהיר השופט. לדבריו, לכל הפחות צריך היה להעמיד את הכנסת האישה על 15,000 שקל, כפי שהצהירה בעצמה בהוצאה לפועל.
לאור זאת קבע השופט שחיוב האם במזונות יוכפל ביותר מפי שתיים ויועמד על 850 שקל לכל אחד מהילדים, ובסך הכול 5,950 שקל לחודש. כמו כן היא חויבה לשלם לבעלה לשעבר הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד משה ליפל
- ב"כ המשיבה: עו"ד שמעון חסון
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.