25 מטרים הפרידו בין חיילת צעירה לבין רקטה שנפלה לידה בימי מבצע צוק איתן. "במשך מספר שעות לא הפסקתי לבכות ולרעוד", סיפרה החיילת. לאחרונה, ביהמ"ש קיבל את ערעורה להכרה בנכות.
בימ"ש השלום בראשון לציון קיבל ערעורה של חיילת שחלתה בטרשת נפוצה בזמן שירותה הצבאי במבצע "צוק איתן", לאחר שמשרד הביטחון סירב להכיר בה כנכת צה"ל.
הצעירה התגייסה ב-2013 ושירתה במחנה ג'וליס כפקידה טכנית בחיל חימוש. ביולי 2014 – ימי מבצע "צוק איתן" – החלה להתלונן על כאבי ראש עזים, קושי לזוז וחולשה בידיים. כעבור כמה ימים מצבה החמיר. היא אושפזה בבי"ח קפלן ולאחר בדיקות אובחנה אצלה טרשת נפוצה.
המערערת ייחסה את התפרצות המחלה לאירוע שהתרחש באותם ימי מלחמה, כאשר "נשארה שבת", ובזמן ששמרה בנשקיה התקבלה "התראה חמה" לגבי נפילת רקטה באזור הבסיס. היא נמלטה ל"מיגונית", וכעבור כמה שניות ראתה – ושמעה כמובן – את נפילת הרקטה, במרחק של כ-25 מטרים ממנה. היא חשה "קפאון", רעד ודפיקות לב. "במשך מספר שעות לא הפסקתי לבכות ולרעוד", סיפרה.
זה לא הסתיים בכך. כעבור זמן מה – לאחר שאושרה לה מנוחה בחדרה – היא נדרשה לחזור לעמדת השמירה. בשלב זה פחדיה התגברו והתעצמו, והיא נאלצה להסתתר שוב ושוב במיגונית עקב התראות "צבע אדום". בימים הבאים, לדבריה, היא הסתובבה "סהרורית".
בשנת 2015 משרד הביטחון דחה את תביעתה על סמך חוות דעת נוירולוג שלפיה אין בספרות הרפואית אסכולה בדבר קיומו של קשר חד משמעי בין לחץ נפשי לבין טרשת נפוצה.
בתביעתה לנכות – וכן בערעורה – טענתה הייתה כי הדחק שחשה באותו אירוע של נפילת הרקטה, הוא שגרם להתפרצות המחלה, שהחלה לתת את אותותיה בימים שלאחר מכן.
המערערת הסתכמה על חוות דעת רופא פנימי, שלפיה אמנם הגורמים לטרשת נפוצה עדיין עלומים, אולם קיימת ספרות רפואית המצביעה על דחק נפשי כגורם אפשרי. לגבי התובעת, המומחה סבר כי מדובר באירוע "זועק לשמיים בסמיכות האירועים, עוצמתם ובחריגותם".
איום על החיים
לאחר שניתח את חוות הדעת הרפואית, השופט ד"ר גיא שני הסביר כי "היעדרה של אסכולה רפואית אינו סותם את הגולל על האפשרות להוכיח כי מחלתם של חייל או חיילת נגרמה או הוחמרה עקב תנאי השירות".
כלומר, לפי השופט ישנו גם "מסלול הוכחה פרטנית", הפותח פתח להוכחת קשר סיבתי בנסיבות מקרה ספציפי, בעיקר על סמך שני דברים: עוצמת הדחק וסמיכות הזמנים בין האירוע לבין פרוץ המחלה.
מכאן השופט ניגש למקרה של המערערת, והזכיר שהיא עברה אירוע קיצוני שבו חוותה חרדה חריפה וחשה "איום על החיים", ואשר זמן קצר אחריו החלו להופיע תסמיני המחלה.
אלא שזו לא הייתה התמונה כולה. בבדיקותMRI שנערכו למערערת באותה עת, התברר שעוד לפני האירוע הופיעו אצלה נגעים וסממנים של טרשת נפוצה (מצב שיכול להימשך חודשים או שנים). בנקודה זו השופט קיבל את עמדת משרד הביטחון שלפיה אין קשר של גרימה השירות הצבאי לבין המחלה.
ואולם, השופט קיבל את טענת המערערת שלפיה בכל מקרה יש להכיר בקשר של החמרה, שכן בעקבות האירוע אכן חלה החמרה ממשית ומהירה במצבה.
בתוך כך השופט הזכיר כי "יש ליישם את חוק הנכים ברוחב לב ומתוך גישה גמישה וערכית".
לכן, בסיכומו של דבר הערעור התקבל באופן חלקי, כך שהמערערת הוכרה בגין החמרת מחלתה בשיעור של 50%. משרד הביטחון חויב לשלם בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
למעבר אל פסק הדין
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד מיכאל פסקל מייצג נכי צה"ל בהליכים מול משרד הביטחון
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין